כבר ידעתי פעם איך לחיות. כבר למדתי את הדברים שאני לומד שוב
עכשיו.
כבר עשיתי את אותן הטעויות, וכבר הבנתי איך לא לעשות אותן.
כבר ידעתי הרבה דברים, אפילו לימדתי אחרים אותם.
אבל אני כל פעם מגיע מחדש לאותם המצבים שידעתי לצאת מהם, ועושה
את אותן הטעויות.
אני שוכח.

אני שוכח את כל הדברים שלמדתי. דברים שלמדתי לפני שנים וידעתי
לחיות לפיהם, אני כבר לא זוכר. כל המסקנות החכמות שהגעתי
אליהן, כל התחומים שהבנתי בהם, כל החוויות שחוויתי והשפיעו עלי
וגרמו לי להבין, הכל הופך תוך כמה חודשים לזיכרון עמום, או
נמחק ונעלם.

אני לא יודע כמעט כלום מתוך מה שידעתי פעם. כל המבחנים שעשיתי
בביה"ס וכל התחומים שהבנתי בהם, הכל כבר לא שם. ספרים שקראתי,
מסקנות שהגעתי אליהן, אנשים שהשפיעו עלי ולימדו אותי דברים,
הכל כבר בקושי שם.

אם אני חושב על 10 שנים אחורה, אני לא זוכר כמעט כלום. אני לא
יודע על מה חשבתי ואיך חייתי. אני לא זוכר את כל החוויות
הקטנות, את כל החברים, הבילויים, הכיף. אני זוכר רק מעט מאוד
דברים, וגם הם כבר הפכו לזיכרון עמום מאוד, משהו שחבוי עמוק
במוח וכמעט אף פעם לא עולה, ובטח שא משפיע על החיים שלי
עכשיו.

ומה זה אומר עלי בעוד 10 שנים? האם משהו מהדברים שאני עושה
ולומד ומבין עכשיו משנה בכלל?

ומה בעוד 20 שנה, או 30? או 50? מה יישאר לי מהגיל הזה כשאני
אהיה זקן? מה יישאר מהחיים שלי כרגע?

אני לא רוצה להיסחף עם הזרם, אני רוצה ללמוד ולהשתפר ולחיות
יותר טוב, אני לא רוצה להיות תקוע במעגל הזה. אני רוצה שיישאר
לי משהו, שתהיה משמעות למה שאני עושה.

איך אפשר לזכור?