אל כיכר הסליחות מזמן פעמי
עומד על בימה עגולה
קבל עם ועדר.
שחוח, נטול גלימתי הסוערת
עירום ועריה
עיניהם הנוקבות בי
רואות כל.
לך,
סמטא רצופה באבן ימים,
שתוקה וזוכרת
פעמי נעליה
הדן כמו עוברת כעת
וחיוך בך ניטע בי
לא נשכח
זרע ברכות
ממך,
חול הים הנושא בכפיו
רחש גל מלטף
אל החוף בו
רגלי יחפות טופפות עקבות
בליל ירח חומק
זהרורי אהבים בי הותרת
להאיר את נפשי
עוד שיכבה להוריד
להריח דמי
כדרישת הקהל, מחוקי הכיכר.
מושיט את ידי לך
כערסל זרועותי עוד זוכרות
תנודת נשימה ענוגה ומותאמת
שיר מלב החודר
באדווה מצמיתה נענה מתוכי
זרע חי,
ניחוחות,
ופריחה. |
