כשהייתה קטנה, הוריה היו אומרים שחלומות כן מתגשמים, ששווה
לחלום רק בשביל הגשמתם. רק בשביל הרגשת הסיפוק, כשחלומך הגדול
ביותר מתגשם. היא, שהייתה ילדה קטנה אז, האמינה. וזה משהו שהיא
האמינה בו עד אותו, באותו חודש. עד יום הולדתה ה-16.
קרין היא נערה די רגילה בת 15. היא הייתה נורא חכמה וכמו כל
הבנות בגילה היא יצאה, היו לה המון חברים, המון ידידים. אבל
היה דבר אחד שעליו היא חלמה ולא היה לה. היא אף פעם לא יצאה עם
אותו נער שאותו היא כל כך אהבה.
גולן היה נער די ממוצע, חכם, חמוד, מתוק, הוא נראה טוב, הוא לא
היה מהמקובלים, אבל הוא מקובל אצלה.
באמצע שנת הלימודים, שהחלה לפחד מהגעת סוף השנה. כשהחלה לפחד
מזה שהשנה תיגמר והוא לא ידע מה היא מרגישה כלפיו היא החליטה
לשקול ברצינות את העניין ואולי לספר לו.
"מאיה, מה אני אעשה? אני כל הזמן חושבת עליו וזה מוזר!" אמרה
לחברתה הטובה.
"תגידי לו! את חייבת! תסתכלי על עצמך! כל פעם שאת מדברת עליו
העיניים שלך נוצצות! בחיים לא ראיתי אף אחד שמדבר ככה על מישהו
אחר! את נראית כזאת בעננים! כזאת מאושרת! ואת תהי הרבה יותר אם
תספרי לו." אמרה לה מאיה.
באותו יום כשחזרה קרין הביתה היא החליטה שהיא תספר לו. ובימים
הבאים היא ניסתה למצוא דרך לעשות זאת. היא שלחה לו רמזים
קטנים, מבטים. והוא לא שם לב.
"מאיה, הוא כזה טיפש! הוא שם לב לזה, ואני מרגישה כל פעם שאני
לידו אני מסמיקה והוא לא שם לב." אמרה והמשיכה, "את לא יודעת
מה חלמתי! חלמתי שהוא בא ליום שלי ואנחנו משחקים אמת חובה,
ומטילים עליו חובה לומר את מי הוא אוהב והוא אומר שהוא אוהב
אותי, ואז הוא מנשק אותי! אין לך מושג איך הייתי בעננים אחרי
החלום הזה! הלוואי שהוא יתגשם! הוא חייב להתגשם!" אמרה למאיה.
"קרין! זה רעיון מצוין! הנה עוד שבועיים יש לך יום הולדת אז
תארגני משהו ותזמיני אותו, כמו שתזמיני המון בנים מהכיתה שלך,
גם הוא בכיתה שלך! תזמיני אותו!" הציעה לה חברתה.
"מאיה, אני אוהבת אותך!" אמרה קרין לחברתה וקפצה עליה
בחיבוקים.
יומיים אחרי זה היא כבר תכננה הכל והתחילה להזמין אנשים.
וכמובן שהוא היה הראשון שהיא הזמינה.
באותו יום היא דאגה ללבוש את החולצה הצמודה שמבליטה בדיוק מה
שצריך וניגשה אליו בחיוך חמקמק, לפני שהחלה לדבר איתו עשתה לו
עיניים, לקחה נשימה עמוקה והתחילה לדבר איתו.
"תקשיב גולן, אני בת 16 עוד שבועיים אז אני עושה משהו, כזה לא
משהו מיוחד אבל אני אשמח אם תבוא", אמרה לו, השפילה מבטה.
וחיכתה לתשובה.
"אני אשמח לבוא, רק תגידי לי מתי ". הוא אמר והיא הופתעה
מתשובתו.
"יום שישי הזה", אמרה וברחה.
יום חמישי היא דאגה ללכת לקניות. קנתה חולצה מגונדרת, ג'ינס
חדש, "משהו שיגרום לו לאהוב אותי עוד יותר", ככה היא טענה.
ביום שישי, הוא הגיע אחרון, מה שגרם לה לדאוג שאולי הוא לא
יגיע, ואז כל מה שהיא ארגנה לא שווה. בהתחלה הם ישבו, דיברו
ואז מאיה "בשיא תמימותה" הציעה לשחק "אמת או חובה". כולם סירבו
בהתחלה, אבל ילדת היום הולדת רצתה וזה מה שהיה.
הם שיחקו וכבר בסיבוב הראשון היה נראה לקרין שחלומה יתגשם.
"יאללה גולני, אמת או חובה? " שאלה אותו מאיה. ממש "בלי" חובות
ושאלות מוכנות.
"חובה", אמר. כולם שתקו ניסו לנחש מה תהיה המשימה שמאיה תטיל
עיול לעשות.
"או קיי גולני. חובה עלייך להגיד את מי אתה אוהב. ובלי
התחמקויות, ובלי שקרים". לבה של קרין הלם בחוזקה! היא סגרה
עיניה וציפתה לתשובה שלו.
"את מוטי!" הוא אמר והחל לצחוק. "לא! סתם. דקלה, את יכולה
לקום?" הוא ביקש ממנה. קרין בשיא תמימותה לא ידעה מה הקטע. ואז
הוא אמר, "דקלה, אני אוהב אותך". מאותו רגע החיוך שהיה על פניה
נעלם. עיניה לא נצצו יותר ואת כל הערב היא בילתה עם דמעות
בעיניים כשכל השאר נהנו ורקדו, כל מה שהיא רצתה לעשות זה
לבכות.
וביום הבא היא הסבירה למאיה מה היא מרגישה.
"את לא מבינה. הוא היה , הוא היה האהבה הראשונה שלי, וזה כזה
מעציב שדווקא האהבה הראשונה שלי היא גם האכזבה הראשונה שלי.
אני כל כך אהבתי אותו, חלמתי עליו כל לילה. ועכשיו אני מבינה
שהוא חלם על חברה שלי. כשאני חלמתי על היציאות שלנו, והנשיקות
שלנו, כשכל כך קיוויתי שחלומותיי התגשמו. הוא חלם על דקלה, חלם
לנשק אותה, לחבק אותה. וקיווה שהחלומות שלו יתגשמו ושלי
התבטלו.
אני כל כך אהבתי אותו. והוא אכזב אותי. החלמות שלי אכזבו אותי.
אני לא רוצה לחלום יותר. אני לא רוצה לחלום כי אני כבר יודעת
שחלומות לא מתגשמים. במיוחד כשהם נמשכים כל כך הרבה זמן.
במיוחד כשהם כל כך חשובים לי. במיוחד כשאני כל כך רוצה שהם
יתגשמו.
חלומות שלי בחיים לא יתגשמו, אז אני לא רוצה לחלום".