עננים כחולים כהים כהים. אולטרא מארין מרוכז. ברקים
שחורים.ברקים לבנים. יש גם בצבעים אחרים, זהובים, צהובים,
כסופים, סגולים, ירוקים, כמה ורודים. אחר כך פיסת שמיים בצבע
ירוק אפרפר. שמיים-בסוף-השקיעה. ושוב ענני אולטרא מארין. פה
ושם כחול קובלט. עפתי שם. פנים. כנפיים. נעלים ממתכת שנקראת
כסף. בגדים לבנים. עיניים. אור לבן, כדור. רק למלאכים בדרגה לא
ממש גבוהה יש כנפיים. החתול, לדוגמא, היא מלאכית ללא כנפיים,
בגדי עור, מגפיים גבוהות. חנית. עור קרמל ותלתלים. היא אמרה
שפעם היא הייתה שונה לגמרי. אני מאמינה לה. אבל לא למלאך
גבריאל. הוא לא ממש נחמד. מלאך המוות, הוא השטן, גם כאן למעלה.
השטן הוא סוג של מלאך. אין כזה דבר גיהינום.
אחר כך עננים לבנים. מלאכים אחרים. מלאך חדש דומה למה שהוא היה
כאשר חי. מלאך ותיק שונה לגמרי. עם הזמן כבר לא ניתן לדעת אם
זה גבר או אישה. כמו גבריאל. אבל גבריאל הוא די שולי. לא שווה
כלום. מלאכים, שלא כמו שחושבים הם לא ישויות שמימיות שמנגנות
בנבלי זהב. נחתי על הענן. היו שם חתולים מעופפים. פה ושם. הם
היו כאן תמיד ויהיו אחרי שהכל יעלם. כנפי פרפרים. סרטים על
האוזניים. אחת ניגשה אלי ושאלה אם אני רוצה ליראות מטוס קרב.
הסכמתי. עפנו למטה. אכן היה שם מטוס. לא גדול. בלי חלונות.
שטוח ודומה קצת לעטלף. הוא עף צפונה.
"מטוס בלי טייס", אמרה החתולה.
ראיתי תמונה של אחד כזה פעם. כאשר עדיין לא מתתי. חזרתי לענן.
התיישבתי על נקודה גבוה והסתכלתי על כולם. היו שם הרבה מלאכים.
זה כמו שם. כמעט. "בואי", אמר גבריאל. סובבתי את ראשי. הוא עמד
מאחורי. חזרתי להסתכל על המלאכים האחרים. הוא עמד מלפני, כמו
להסתיר את הנוף. "צריך אותך" (השטן רוצה לדבר איתך, זה חשוב).
"איך?" אמרתי (עזוב אותי. אין כזה דבר חשוב. מה הוא כבר יכול
לרצות ממני?)."די!" אמר גבריאל(תבואי איתי.עכשיו.) "שליחות".
"מה זה?" שאלתי בחזרה. הוא לא ענה. הלכתי איתו. גבריאל היה
הסטריאוטיפ של מלאך. עיניים כחולות. שיער בלונדיני ארוך. לא
ברור אם זה גבר או אישה. בגדים לבנים. היו לו כנפיים. הוא
התעקש להשאיר אותן. השטן לעומת זאת היה יכול ללכת ברחוב ולא
הייתם יודעים לעולם מי הוא. לא קרניים ולא זנב. אבל הוא היחיד
מבין המלאכים שמחליט לאיזו צורה להשתנות. השאר לא יכולים.
עמדתי מאחורי גבריאל. מידי פעם הצצתי ליראות ולהקשיב. שיחת
מלאכים רגילה. ואז שמתי לב שמאחוריו עמד מישהו. גם מלאך.
פנים.כנפיים. נעליים ממתכת שחורה. בגדים שחורים.עיניים. אור
שחור,כדור. לא ראיתי אותו עדיין, אבל יש הרבה מלאכים. הוא נפנף
בכנף שחורה וחזר לעמוד מאחורי השטן. אחר כך נודע לי מהי
שליחות. אני צריכה ללכת אל העולם שוב. לשמור על מישהו. 'נכס
המין האנושי' קרא לו השטן. ידעתי שגם המלאך השני הולך לאותה
מטרה. כמה זמן אצטרך להישאר שם? אני אאלץ לחיות את חיי כבת
אדם. לחזור לגוף שלי.להיוולד מחדש. אני אפילו לא אשים לב.אני
לא אזכור כלום. אבל ההרגל המלאכי לנסח דברים בקצרה, חלקי
משפטים נשאר. גם כדור האור הלבן. באיזשהו מקום. כך חייתי. אבל
לקח לי זמן לזהות את המלאך השני. גם את נכס המין האנושי לקח לי
זמן לזהות. נערה. עיניים. פנים. ללא כנפיים. שותקת ומדברת. עם
כדור בצבע כחול קובלט.

דיסקוטק. לילדה אחת יש מסיבה. באו אנשים. שנינו באנו לפניה.
היא באה אחר כך. הייתה בינינו חלוקת תפקידים שלא היינו מודעים
לה. כאשר אחד שומר השני מתרחק. אסור היה שהחברה תחשוד. במסיבה
עצמה שמרתי אני בעיקר. הוא השקיף מהצד. רגע קטן של אי תשומת לב
והיא נעלמה. היא יצאה לשנייה ויצאתי אחריה והיא נעלמה. הקפתי
את הבניין פעמיים והיא לא הייתה שם. נכנסתי פנימה במחשבה שאולי
היא נכנסה כבר אבל היא לא הייתה. הוא שלח מחשבה. איפה היא?
איבדתי אותה. שוב חלוקת תפקידים. אני אחפש בחוץ. הוא יישאר
בפנים. שנינו דאגנו. מאותה אחוות מלאכים עדיין נישאר משהו.
הקפתי את הבניין שוב. שאלתי כמה ילדות. התשובה הייתה שהיא
יצאה. ידעתי את זה אבל לאן? הייתי די לחוצה. העליתי ביני לבין
עצמי כמה השערות זעופות. נכנסתי. יצאתי. הקפתי את הבניין. גופת
חתולה שמתה כאשר שברו את מפרקתה. ואז ראיתי אותה הולכת. דיברה
בטלפון סלולארי. היא יצאה מהמתחם. הלכה על המדרכה. הלכתי
אחריה, בשקט. ואז הבנתי. היא הלכה הביתה. ידעתי שהיא תהיה
בטוחה. חזרתי פנימה. הודעתי למלאך במחשבה לא מודעת. מלאך שחור.
מלאך לבן. נכס המין האנושי בכחול קובלט. בשמיים היו ענני
אולטרא מארין בלתי נראים וכוכבים. ריח של שרפה וענני לילה
כתומים. נזכרתי מי אני. החתול שלחה לי חלום. דרכם ניתן להיכנס
שוב. שלום שוב, מלאך שחור. שנינו עפים בין עננים באולטרא מרין
כחול. משגיחים על שנתה.