היא נכנסת לאוטו, מניעה, אומרת שלום ומפריחה נשיקה באויר, ככה,
עם היד.

שניה אחרי היא איננה. נסעה. ואני מוצא את עצמי מסתובב, חוזר
חזרה אל הבית שלי, הקן החמים שסידרתי לעצמי. ככה נראים החיים
שלך, מתרוצצת במוחי מחשבה . מזיון לזיון, מבחורה לבחורה.
עראיות נטולת כל עוגן. זיונים של מליון דולר. לילה. יום, שבוע,
חודש. אבל בסוף - תמיד אותו סוף. חיבוק, נשיקה, הרכב מונע,
שלום מהחלון ונשיקה באוויר. זהו, נגמר, עד כאן לערב זה. המשך
יבוא.  מתי? לא יודע, אבל סביר להניח שיבוא. ושוב אתה חוזר
לקן, לאותו קן, שלפני רגע המה בתחושות ותשוקות, סערות ופרפרים.
ולפתע - ריק, ואקום, כמו בלון שרוקנו לו את האוויר. רק אתה
והשאריות. כוס משקה, נרות, בקבוק ריק והכלב, שמחכה בסבלנות
למגע ידך.

חלקן חברות בנפש, חלקן מתנת לילה. עטיפות עטיפות ללא תוכן.
אחרי שקילפת את כל העטיפות אתה מוצא את אותה ריקנות, ממנה אתה
חרד ושכמותה אתה לא רוצה שתלווה את החיים שלך. מתי תמצא לך את
זאת שבאמת תאהב נפשך? את זאת שאיתה תרצה לחיות, לחוות להרגיש
לתת ולקבל? את זו שבלי מלים תצעק אתך את אותה צעקה גדולה,
שיושבת לך בכל נים ונים בגופך ובנפשך?
מתי מתי מתי???

ושוב אתה חוזר לך הביתה. מדליק סיגריה, יושב להירגע. משחזר
בנפשך את הרגעים הקסומים שהיו מנת חלקך הלילה והתעופפו להם דרך
החלון לפני רגע קט. במיטתי כבר שבועות ביקשתי את אותה האהובה
ולא מצאתיה. חיפשתיה בכל רחובות העיר העמוסה שקרים הזאת ולא
מצאתיה. מנגן לו הדיסק ברקע.
מי זאת עולה מן המדבר, על כנף ציפור גדולה הגיעה לביתי? הינך
יפה, רעייתי, ושפתותיך חוט שני. אני נגנב משתי עינייך ששורפות
אותי באש הלהבה. ואיפה את, רעייתי נשמתי? איך זה שלא התחברנו
עד היום? אני, עם כל הניסיון והיכולת, ואת, מלאת האינטואיציה.
איך זה שעוד לא מצאנו אחד את השני? הינך עולה מן המדבר, מגיעה
אלי לעירי ומולדתי, ואני כאן, שרוי בצל העצים, ממתין לך,
שתבואי ותגאלי את נשמתי, תשלימי את שאינו שלם, תושיטי את ידייך
ותחפני את כל הטוב הממתין לך. רק לשלוח את כפייך, לחפון
ולאסוף. נשמתי היא זו המבעבעת, מחכה לך שתשתי ממנה ותרווי את
צמאונך.
דבר אלי מלים פשוטות, כמו שהיינו פעם, אני שומע אותך לוחשת לי
מאי שם. פעם היינו מדברים מעט, היינו מדברים בשקט. היית מסתכל
לי בעיניים כשדיברתי איתך.
מת לדבר אתך, ללחוש לך מילות אהבה, להרגיש אותך, לנגוע בך,
לחוש את גופך, את נשמתך, שזורמת לה אלי דרך כפות ידייך, את
אותן התחושות שאין לי עם כל האחרות, הארעיות, לראות את עינייך
נוצצות מדמעות של אושר ולהשיב לך בעיני עם דמעות של אהבה. בואי
כבר אלי לחיבוק גדול.

הסיגריה נגמרת לה לאיטה, כמוני. תם ונשלם לו עוד לילה של אושר
מדומה, מהול בריקנות-אינסוף. אתה לבד, לחש מדבר, אתה נקבר
באוהל צר.
בואי - נתחבק ונלך. אל תשאלי אותי לאן, אל תשאלי אותי על אושר.
אולי גם הוא יבוא. כשהוא יבוא - ירד עלינו כמו  גשם. בואי,
נתחבק ונלך. אל תשאלי אותי מתי, אל תשאלי אותי על בית, אל
תבקשי ממני זמן. זמן לא מחכה, לא עוצר, לא נשאר.

רק בואי!!!