שחר הפציע. גוונים של אדום, צהוב, כתום, סגול וורוד היו פזורים
בשמיים.
"בוקר טוב," אמר שחר. לא היה לידו אף אחד, הוא גר לבד בדירה
שכורה בעיר כבר כמה חודשים, אבל חינכו אותו שמומס להגיד בוקר
טוב, אז הוא אמר.
יצא שחר בביתו והחל ללכת. לא היה לו לאן, הוא היה מובטל, אבל
היה לו כל מה שהוא צריך. בחשבונות הוא טיפל אתמול. אבל היה יום
יפה, יום טוב ללכת בו. השמש חייכה אל שחר. שחר חייך חזרה לשמש.
"איזו הרפתקה תהיה לי היום?" חשב שחר. הוא לא ידע. גם אף אחד
אחר לא ידע, אבל זה לא שינה לשחר. הוא המשיך ללכת ונתקל
בבקבוק.
"בקבוק!" אמר שחר ועיניו מבריקות. הבקבוק היה סגור, והוא נראה
ישן. "זה בטח בקבוק של שד," אמר לעצמו שחר והרים אותו. זה באמת
היה בקבוק של שד, אבל שחר עוד לא ידע את זה.
הוא ידע את זה כשהוא החליט לפתוח את הבקבוק. ברגע שהוא פתח את
הבקבוק, עבר לידו איש ואמר: "שלום, אני השד שגר בבקבוק הזה.
מהן שלוש המשאלות בהן אתה חפץ?"
"מוזר," חשב שחר לעצמו. "שדים אמורים לצאת מתוך הבקבוק שלהם."
"הם גם אמורים להיות לבושים אחרת," חשב לעצמו שחר.
לאחר עוד שניות מספר של הרהור הגיע הוא למסקנה שהשד נכנע לצו
האופנה, והתהווה לפניו בבגדים נורמליים, בהתאם.
"אף פעם לא הציעו לי שלש משאלות," אמר שחר לשד. "אני לא יודע
מה לבקש."
עמד השד בצד ולא ענה. הוא חיכה למשאלה שיוכל להגשים.
"אני אשמח לכסא, עליו אוכל לשבת בזמן שאני חושב על משאלות."

פוף!

כסא עץ מעוצב הופיע ליד שחר.
"יש לך עוד שתי משאלות," אמר השד.
"תודה," אמר שחר והתיישב על הכסא.
ישב שחר וחשב וחשב וחשב, ולאחר שחשב המשיך לחשוב ואז אמר:
"אני אשמח לתפוח, אותו אוכל לאכול בזמן שאני חושב על משאלות."

פוף!

תפוח אדום ועסיסי הופיע בידו של שחר.
"יש לך עוד משאלה אחת," אמר השד ועמד ושתק וחיכה.
"תודה, אמר שחר."
ישב שחר על הכסא, ואכל את התפוח.
המשיך שחר לחשוב. עברו ימים כלילות וכימים אחרים, ושחר ישב
עדיין וחשב. השד עדיין עמד בצד ושתק. שחר עדיין חשב. והוא
עדיין חושב.

ואם תלכו יום אחד ברחוב ותראו איש יושב על כסא שעל המדרכה
ואוכל תפוח, ולידו עומד אדם הלבוש בלבוש אופנתי ויוקרתי ושותק,
תדעו שמדובר בשחר ובשד שלו, סתם בשני אנשים משוגעים או באיש
עשיר שיושב לנוח ושומר ראשו. האפשרויות בלתי מוגבלות, בעצם.