"תשתוק, זה שיר מגעיל!"
זה לא מגעיל, זה פשוט מזכיר לך אותו, את לא רוצה להזכר, הוא
כבר לא מי שהוא היה.
אני שר לך את השיר, לא כי אני רוצה שתיזכרי בו, אני שר את השיר
כי אני רוצה שתאהבי אותי.

את לא בוכה, את מנגבת את עיניים, את לא רוצה לבכות, אני לא
יודע למה, אני חושב שאת לא רוצה להראות חולשה, לבכות זה לא
חולשה, גם אני בוכה לפעמים, אני בוכה כשאני יודע שאת עדיין
אוהבת אותו, שאת עדיין נזכרת בו לפעמים ובוכה, אז גם אני
בוכה.

אני רוצה לחבק אותך, להחזיק ולא לעזוב לעולם, שנשאר מחובקים עד
הבוקר, ורק נתחבק, לא צריך לדבר אם את לא רוצה, ולא צריך לעשות
כלום, פשוט נסתכל אחד על השני ונשתוק...

"לא אני לא, אל תדבר עליו, הוא רע."
התשובה הפשוטה שלך לכל דבר שאני אומר שקשור אליו.
את לא רוצה להזכר בו, את רוצה שהוא יעוף לך מהחיים, זה מה
שהמוח שלך רוצה, אבל מה הלב רוצה? אולי את נקרעת איפה-שהוא
באמצע ביני לבינו, אני לא יודע, את אומרת שאני מזכיר לך אותו
אבל אני שונה, אני לא אפגע בך כי את חשובה לי, אני אוהב אותך.

ואת אוהבת אותי?