|
והיום הזה חוזר
בדייקנות בכל שנה
כשכולם באים אליך
לי מחכה אותה פינה
וזה בכלל לא משנה
שכבר מזמן אינך יודע
נסעתי רק כדי לומר
כמה אני מתגעגע
כי אני עוד לא הפנמתי
איך בעצם זה נגמר
ומתעורר כמו חלמתי
מכל הזמן שכבר עבר
ואז יושב בצד הדרך
בלי דבר חשוב או רב
והעצב מתערבב
בחלל שלך עכשיו
ושוב שדות חורשים בעמק
תלמים בחום ירוק
ומציירים ילדות שלנו
עם המון גוונים של צחוק
אני זוכר כשלא הבנו
איך מרחוק הכל קטן
ואז העצב מתערבב
במרחק שלך מכאן
וכשאני מביט בך
אתה משיב אלי מבט
עם מין חצי חיוך שלך
שלא השתנה כמעט
וממילא אני שותק
וגם אתה מביט בלי אומר
המוות לא שינה אותך -
תומר |
|
|
סליחה מה השעה?
קומיצה, מתחיל
בנאלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.