ראוי שייכתב, ואם נכתב - אז שיוזכר. סיפורו של ג'ובניק.
שנפל סתם, במלחמה מיותרת, שכל מטרותיה היו פוליטיות.

נהג משאית למשל.
לא משנה השם, סתם אחד, מהסוג שנולד וגדל באיזו עיר... נגיד
נס ציונה.
לא טוב, לא רע, לא חתיך לא מכוער.
אדם.
שביקש לא להיות קרבי, כי הוא לחוץ בית.

בואו נגיד שהמלחמה תהייה מלחמת ההתשה, ועל הנהג שלנו יוטל
להביא 20,000 כדור 7.62 מ"מ לביצורים בקו בר-לב.
בדרך חזרה מהתעלה יסטה לכיוונו רכב , נגיד צבאי
(כי מי ייסע לסיני במלחמה?) והנהג שלנו ינסה לחמוק ממנו, יאבד
שליטה, יתהפך וימות.

סתם חלל.
רק אחד מעשרים ואחד אלף ומשהו.
אם אצליח לחשוב עליו, ולא על... הממ... איתן נוה
(זה שלא היסס לרגע, זה שקיבל צל"ש על הקרב בגבעת התחמושת).
אם אצליח לחשוב על אותו נהג, ולהתאבל עליו...
אז, אולי, יצא ממני בן אדם.

יום הזיכרון 2004