לראות את עצמי יחד עם כל האנשים
בלשכת התעסוקה מעורר בי בחילה,
מה לי וללוזרים האלו שם?

זקנים מרגיזים חרדים משתמטים,
נשים בלבוש זנותי לועסות מסטיקים של הפגנה,
אנשים שבורי לב שפוטרו מעבודתם,
נועצים מבטים ברצפה כפופי נשמה וכבוד.

ואני מתערבבת בם, באה שיחתמו לי על הפנקס הקטן הזה,
מקבלת את המבטים הננעצים לי בגבי מהפקידים המשתאים
למולי הלא אופיינת. אני לא אוהבת לעשות את זה ,
גם אני רוצה לקנות בגדי מעצבים במחיר שערורייתי,
להפסיק לקמץ בכל כך הרבה דברים.
גם אני רוצה להיות קצת יותר לארג'ית.

אני לא רוצה למצוא את אהוב לבי ולמצוץ את לשד ארנקו.
אני רוצה בסיס משלי, קרירה משלי, יציבות משלי,
אני לא אוהבת להיות תלויה באפאחד.
אני רוצה להיות עצמאית,
שגם אם תיגמר האהבה
ותישאר רק מרירות,
כשהוא ילך
אני אעמוד
על שתי רגליים

ואמשיך רחוק
לגמרי בעצמי


יום שני 25 יוני  2001