שנה שישית שאני עומדת מול הקבר שלך
שנה שישית והזמן טס לו

אני, כבר לא חיילת
השנה, לא עמדתי מעל קברך עם כומתה מעל הראש
השנה אני אזרחית
מה שאת לא תהיי לעולם
את תמיד תשארי סגן משנה

היה לו קשה שם למעלה לחכות עוד שבוע שתקבלי תדרגה בהצטיינות
הוא היה חייב לקטוע את כל מהלך החיים שלנו
הוא רצה כנראה לראות את הסגן משנה רק על הקבר האפור והקר
הוא קיבל את מה שהוא רצה.

הוא זה שמתפללים לו כל אזכרה וכל יום זכרון ואומרים שהוא מלא
רחמים
הוא מלא רחמים?!
אני מצטערת לא ראיתי פה שום רחמים
ועדיין לא רואה
אני רואה למולי את מיכל
ואני רואה למולי את החייל מהיחידה שנפל
ואני רואה מולי את בוגרי השבט שלי שנפלו
ואני רואה מולי את הרשימה האינסופית של הבוגרים מהתיכון שלי
שנפלו
ואני נצבטת כל פעם מחדש ושואלת - זה אל מלא רחמים?!
זה?!

כי אם כן, אז כנראה שיש לנו מושגים חדשים ללמוד.

מיכל, שנה שישית
את יודעת שאני לא בוכה מעל הקבר שלך ליד כולם כי אני "חזקה"
אבל בפנים אני בוכה
את יודעת...
את רואה.

השארתי לך מכתב על הקבר

השכול דפק בדלת שלנו ופתחנו לו את הדלת בלי לדעת שזה הוא
הוא לא מבדיל בין קטן לגדול
בין רע לטוב
הוא פשוט מתפרץ פנימה.