אני מגיעה לבית קברות בתי האבן הפזורים שורות שורות
מחפשת אותך בדממה הזו
אני תוהה הינה אתה
שוב לא גזמו את העצים במקום הנכון הרי תמיד רצית צל
אני כועסת עליהם
הם לא משגיחים חוץ מהשורות הם לא משו ממקומם
ואתה שוכב שם בשקט חרישי
אני מבקשת סליחה ומחילה אני מתגעגעת
השיגעונות ששטפו את מחשבותיי חלפו עם השנים
חייל שלי
נולדת בעיצומה של מלחמה על המולדת לאימא לאבא
בעצם אבא היה בצבא במילואים הם לא ידעו שאימא
כרעה ללדת ילד יפה בריא שיבשר תקופה חדשה
תקופה של תקווה שלום תשחק איתי תמיד חיכית
בעצם גם אני לא הייתי כשנולדת אבל יש לי אח
אח גדול בתוך קבר של אבן אני מנסה לקרוא לך ואתה לא עונה אתה
לא רוצה שנשחק משחק של גדולים נטיל אני אספר לך הכל
אני מבטיחה מתי תבוא הביתה האם זו אני או שאבדתי את שפיותי
מדברת לקבר
רציתי לומר שאני אוהבת אותך לא הספקתי
אני כבר לא מבקרת מספיק כאן את השורות
רק ביום הזיכרון
יום הזיכרון שלי.