הייתי בג'ונגל של חול,
פגשתי גמדה מזהב עם צחוק שברירי- תקוע
ואני כידוע בתור אחד עם חולשה לגמדות
נפלתי אחרי 3-2 דקות.

בחנתי אותה בקפידה נסתרת
תחת זכוכית מגדלת,
חשבתי לעצמי שיכול להיות שאני רואה השקעה
אולי יש מצב לניסיון גישה
אבל אחזתי ת'צמי כדי למנוע בריחה.

חושיי הצמאים למגע הוליכוני דרך המבוך
לשום מקום בעצם... הייתי בברוך.
רדפתי במעגלים אחרי המחשבות והפנטזיות שלי
חשבתי שאולי יש ניצוץ של אמפטיה
משהו שאולי יגרר לאמבטיה ...
(בשלב הרבה יותר מאוחר מאותה אסוציאציה)
לבסוף נחתה עלי אבן כבדה
שניסתה להסביר לי במילים פשוטות
שאני והיא -ביחד- לא הולכים להיות.

זה עצוב המקרה,
שהכל שחיקה של מחשבה תמימה.
אז נסחפתי קצת... מה קרה?!

אבל אז, כשאולי היה סיכוי
התחבאתי מאחורי אותה מחשבה שחוקה
ונתקעתי במקום, מנסה לתקשר, בלי מילים בגרון,
עם משפטים מטומטמים...הכל הלך לתמיון.

אני פשוט משלים עם זה
יצאתי דפוק,
אני מרגיש קטן כמו ג'וק
ולפני שאתחיל לפחד מK300
נסיים את השיר בתשואות
כי אני הבנתי משהו חשוב,
לא להיסחף לאשליות, הכל ממש שטויות
אתה בונה לעצמך עולם ואז, פוף... הוא נעלם!