19.4.2004


הייתי בטוח שזהו הקרב האחרון שאראה בחיי...

הגעתי לבית החולים תל השומר, מאובחן בפאקינג P.T.S.D, "הלם
קרב".
ת'אמת, לקח לי קצת זמן עד שהבנתי איזה בלוק היושב במרומים שלח
עלי...
לאחר זמן קצר הגענו למסקנה, אני ושאר נפגעי הנפש, שזה בלוק של
איטונג, ללא כל ספק מהמשובחים שיש לו שם למעלה.
שורה תחתונה - לאחר שלושה חודשי אישפוז פסיכיאטרי, יצאתי עם
יותר נזק, אבל עם הרבה תובנות... היום זה לא כמו פעם, על חכמת
חיים משלמים והרבה... מי כמוני יודע זאת, כנראה אני עשיר בנפש
שיכולה להכיל שריטות קשות... 14 קראט כל אחת, נשבע לכם!

בקיצור חזרתי הביתה, ובמצב מאוד לא טוב, אבל אני לפחות יודע
היכן אני עומד, זה גם משהו, לא?!
הבנתי שאצלי זו מערכה שנייה בחיים! מלחמה בשני מישורים...
שניהם קשים, תאמינו לי.
המישור הראשון זו המלחמה מול הביורוקרטיה... משרד הביטחון
וצה"ל, והיא בלתי נסבלת, נדרשת סובלנות רבה וכח סבל ועוד מיני
תכונות לכל המעוניין להצטרף...
המישור השני והיותר קשה זו המלחמה שלי מול האני שלי, מול כל
הפחדים שבי, הסיוטים, המחשבות, המציאות אותה אני חי דקה דקה
ושעה שעה, הכל מאז נפל עליי הבלוק הזה כמתנת שחרור מהצבא...
כמתנת יום הולדתי 23 שיחול בעוד כארבעה ימים...
נכה מבפנים... פשוט משותק, יסורים בלתי נראים אך כואבים עד
אימה... חי בין קריז להתקף חרדה... ובאמצע מרחפת לה השאלה של
"להיות או לא להיות".

אני כועס, אני רוצה למות, פשוט להרפות מהכאב הרב הזה, אבל מצד
שני מבין את אלוהים... מבין שהכל "אמור" להיות לטובה!!!
מנסה לסחוב עוד יום ועוד יום, עיניי נשואות קדימה לתקווה שאיני
יודע אם קיימת בכלל?
ובינתיים הזמן רץ לו (התרופה לכל מכאוב, לפי אימרת המומחים
בתחום). זמן! או זמן! שהוא יקר ערך כי הוא שווה ליסורים הכי
קשים שחוויתי מתוך 23 השנים הללו.

ככלי שבור אני רוצה למות, אך עדיין מנסה לשרוד, מחפש אור בקצה
המנהרה הארוכה הזו והכל, חשוך מאוד מאוד חשוך, החברים נטשו,
ההורים בדרך... ואני, אם אין אני לי מי לי... רק למה עכשיו
כשאני זאב פצוע... בשעה הכי קשה לי בחיי, רבים המכאובים הם
קמים עליי.

תודה למדינה...
תודה לצבא הגנה לישראל...
תודה לי וליושב במרומים...

נגמרו לי המילים... אני נחנק...

                                                           
                                                           
   חתום בדימעה:
דודי, פשוט דודי.
זה שכולם הכירו פעם והיום, הוא בדמות נפש "בהלם קרב".