יום קר ומנוכר עם שמש זורחת
ויחד עם כל התפרחת
כה מר בלב
על אובדן מבאס
של אהבתי הפורחת
לאהובתי האורחת
בגופי ונפשי שיזכרו דמותה
לאחר שאיננה, הלכה...
רק ריח בושם חולף נותר אחריה
ומעומק הלב עוד נובע זוהר עיניה,
שהיה לי כקרן האור העולה,
קרן התקווה והגאולה,
משחר היכרותנו
עד יום פרדתנו.
היינו קשורים בטוב וברע,
יחד צעדנו בעקבות הגורל.
ועכשיו, הותרת ארון יתום מבגדייך,
נותרה המראה שהתרגלה לדמותך,
על השידה קופסה ריקה מעדייך
ועל המיטה, גופי שלא ינוח יותר ליד גופך.
בדירה מיותמת
אזכור את דמותך
יפה וקוסמת
הלכת - ואינך.
25/04/04 |
