הזדכתי על חיי באפסנאות
מכרתי את נשמתי למוסד השטנות.
כמו זומבי מסתובב
רק עומד וקצת יושב
וכשסופסוף אני שוכב
אני כל הזמן חושב.
ולחשוב זה לא טוב
כי כשחושבים - מתפכחים
ואז בוכים.
ים של דמעות
אך דמעות של ברזל
כי אני בכל זאת גפרור
ויש לי מקל.
ואני גר במכלאות                
וחושב על לברוח
אבל טוחן 4/8
ואין ממש כוח.
4/8 זה לא סתם מספרים
4/8 - זו צורת חיים:
אין יום ואין לילה
אין חמים ובטח לא טעים
וברגע של מנוחה
אני רק ישן... לפעמים
כי אין לי שיקול דעת
ולא ממש חיים
וכל הזמן עושה
מה שאומרים לי אחרים.
ואני חי עם מפלצות
שחושבות שהן בסדר
אבל הן סתם מגעילות
והן איתי בחדר.
ואם אדם לאדם הוא זאב
אז גפרור לגפרור הוא אויב.
פס הייצור פה דפוק
הרוב כאן שרופים
אבל יש איתי כמה בסדר
אלה עם הראשים הוורודים.
אך גם אנחנו בסוף נשחק
ובטח שלא נדלק
כי בכל יום שעובר
הראש נשרט יותר
כי ההוא שמדליק הוא בטח עיוור
כי כל פעם הוא דופק גפרור אחר
אז או שיפסיק, יחשוב ויחליט
או שילך לקיוסק ויקנה מצית!

             
את זה כתבתי גם בתקופת הצבא... כן כן, היה קשה...
ולמי שלא יודע ולא הבין: כשמדברים בקשר בקודים, אז גפרור זה
בעצם חייל, ומקל זה הנשק, ז'תומרת רובה.
מכלאות זה השם קוד לחדרים, מגורים. חמים וטעים זה מן הסתם
אוכל, ו-4/8 ז'תומרת 4 שעות שמירה ו-8 שעות מנוחה וחוזר
חלילה...
אז אם לא ידעתם את זה אפשר לקרוא שוב...