אריק הניח את סנטרו על שתי כפות ידיו השעונות על שולחן בית
הקפה הקטן ובהה בשעמום בזבוב ששחה בחצי כוס הפוך שלו. לא שלא
היו לו דברים יותר חשובים לעשות - הוא יכול היה לדפדף שוב בכל
הזיכרונות בטלפון או לשחק עם המצית או... לשלם חשמל (בהתחלה
הוא עוד חשב שאפשר להסתדר גם בלי אבל היום נגמרו לו הנרות
ובשביל פנס צריך לדפוק אצל השכנים מלמעלה. וגם אם ידפוק והם
יפתחו לו שוב עם החיוך המאושר הזה שלהם כאילו שום דבר לא דבק
בהם , וגם הוא יאמץ את פיו במין עווית מוזרה שכזו, גם אז בסוף
יגמרו הבטריות).
אבל הזבוב הזה, שעכשיו כבר די צף לו בקפה ורק מידי כמה דקות
מצא לעצמו איזו שעת כושר כדי לנענע ברגליו בניסיון לטפס על
הסף, התאמץ כל כך שגרם לאריק לאיזה זיק של אמפטיה או סוג של
עניין או סתם רחמים עצמיים.
"הלו. חתיכ'ת אימבציל. במקום להסתכל אולי תיתן איזה פוש קטן?!"
צעק הזבוב מתוך הכוס, ובגלל הקפה והשוליים הגבוהים וזה שהזבוב
התנשף כל כך זה נשמע קצת כאילו הוא מדבר מתוך שירותים.
אריק התרומם טיפה, סובב את הראש נזהר לא לשבור את המפרקת בדרך
ובחזרה ולחש בהפתעה - "אתה מדבר איתי?"
"לא, אני מדבר עם סבתא שך' מטומטם", צעק הזבוב.
סבתא של אריק לא הייתה בבית קפה והוא ישר הבין שהזבוב מדבר
איתו. הוא גם הבין שהזבוב עצבני נורא אבל בזה הוא לא היה בטוח
כי הם לא כל כך מכירים.
"מה אתה רוצה ממני ?"
"ש-תו-ציא - או-תי!" סינן הזבוב, מדגיש כל הברה בשפתיים
קמוצות.
"צא לבד" משך אריק בכתפיו ועוד לפני שסיים ידע מה הזבוב עומד
להגיד.
"חחח" גער הזבוב - "אם לא היית שותה את כל הקצף כמו איזה
קוקסינל, על ההתחלה, עוד היה לי סיכוי". ובטון קצת יותר כנוע
הוסיף - "טוב, אז לפחות תשפוך אותי על המפית. אני תקוע פה
בגללך!".

המלצרית, שלא שמעה את השיחה, הסתכלה עכשיו על אריק בעיניים
עייפות ומיואשות שעה ששפך את הקפה על השולחן ופסעה בעצבנות אל
המטבח.

הזבוב דווקא נראה מרוצה. עומד לו על המפית, מתלקק כמו חתול ,
מתייבש בשמש של אמצע אוגוסט.
"זה היה קרוב הא?" ניסה אריק.
"סתם", זרק הזבוב והתחיל לשפשף את שתי ידיו. "ביג דיל?!"

בדרך חזרה ראה אותו אריק שוכב על הגב בתוך קערת אמבה בדוכן
ממול.

בלילה הוא חלם שהוא שוכב במיטה ושחם ושהוא מזיע כמו חזיר ושהוא
לבד ושהוא לא זוכר את הפעם האחרונה שהצליח לחייך. הוא הרגיש
איך זיעתו הצורבת ניגרת על שיפולי גבו, מכסה את כל גופו הערום,
מדביקה אותו למזרון. הרגיש איך מכל הנקבוביות מבצבצות רימות
לבנות, מתנועעות בפוגשן את האוויר לראשונה, נדחקות מבעד
למחילות העור הלח, מכסות את כל גופו. רוחשות.

בבוקר הוא התעורר דביק ומיוזע והביט במאוורר בערגה.
אור חדר דרך התריסים והציף את החדר בלהקות ציפורי אבק.
אריק התיישב על קצה המיטה משחק עם קרני האור בין אצבעותיו.
מביט מסביב, בחדר הריק, בבגדים הזרוקים בפינה שהוסיף למחזר,
בארון קיר הענק שהכיל חולצה אחת חגיגית עדיין מגוהצת, בחמישה
בקבוקי יין ריקים שתפסו כל אחד את מקומו בחדר.
מהדירה למעלה בקעו צלילים משיר שכבר שמע פעם עוד כשהיה בצבא
ומלא בטחון.
עוד הרבה לפני שעזב את ההורים ועוד הרבה לפני שהם עזבו אותו.

you got what you want...
now you can hardly stand it though
by now you know
its not going to stop
t'ill you wise up

התנגן לו השיר.

אחר כך הוא דפדף בכל הזיכרונות בטלפון
ואחרי זה הוא שיחק עם המצית
ואחרי זה הוא חשב שאולי היום ישלם חשמל.