4 שנים ולילה אחד
האצבעות כואבות מכתיבה
עצובות מדמעות,
החלקים שלי מפוזרים על רצפת החדר,
דבק המגע יבש,
הזמן נעצר.
הקלף האחרון היה הקלף שחסר,
זה שלא היה קיים,
לא היה ספק שקיים.
דווקא היום אין חמסין, למרות שכמעט ויש קיץ.
עדיין אין זריחה.
העצבאות מלטפות את החלל,
חובקות עצמים רכים מדומים באוויר
ולמטה רק אני והנייר...
מה היו אומרים עכשיו?
איזה ספר מדביקים לי, איזה שיר? איזו דמות?
דרך איזה פתח צריך הסיפור הזה לצאת
כדי להיות נכון, כדי להיות כתוב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.