אסתר אומרת ברוך שעשני אשה
ואני, הדיבור שלי מטונף מתאווה ניאנדרטלית והאם אפשר להודות
על שעשני עיגולי פירות עיגולים אגסים,
הקלות שבה ניתן לקצור ולבטוש בך,
העונש על עץ הדעת כבד ומתמשך
רעב
ואל אישך
את לא יודעת לנשוך
אפילו כשהוא רוצה.

באופן אינסטינקטיבי להמיר פנימה ברצון להיות בוסר
שיקהה את שיניו כעונש על רצונך לביצוע
פעולת הפיתוי ההיא והזאת,
ובשקט כי את ילדה טובה נורא,
כמהה לליטוף שוכבת על הבטן עם אצבע לולי-פופ
בפה
בת שתים עשרה
מחכה
שיגהר מאחור לאנוס.
לבוא אל אישך בשמלת תותים
זוהי תמצית שירת אשה.

יחד עם זאת להודות לפני הבורא
לא כצרצר זעיר
אלא כסולנית מקהלת כרובים נעלה
ולשיר הכרת תורה על חיים.

כדאי לקרוא גם את "שירת אשה" של אסתר ראב, שבעקבותיו נכתב
השיר.