הוא בכה אל תוך השדיים התפוחים,
ינק מתוכי חיים. עכשיו אוכל לומר על עצמי
'ריקה'.

הוא בכה אל תוך הזרועות המחבקות
כשחרטתי על על גופו הטהור מילות תועבה.
פורנוגרפיה אירוטית מגוכחת שלא תועיל אלא
למתחסדי הפדופיליה המזדקנים.
גם כשחתכתי איבריו הפנימיים לחמישה
חלקים שווים בגודלם מליחות דמעותיו
לא גרמה לי לרחם על היצור הקטן שלי.

ארזתי אותם במזוודה חומה ושלחתי לאלוהים.
על פתק צהבהב הוספתי לכתוב;
"את מה שנתת, תיקח בחזרה ואולי כך
תפסיק לבכות על האבדות שלך. מעולם
לא הצטרכתי בילד הקטן שיבכה אל תוך
הלילה ויקח את שנת היופי שלי. תודה אבל
לא תודה."

וכך איבדתי את ילדי הקטן, נפשי הטהורה
וחיבתו של אלוהים כלפיי.


מעולם לא התגעגעתי אליהם.