היה לי פרעוש שמו יואש,
פרעוש די חביב אבל די מיואש.

פרעוש שכזה לא נראה מעולם,
כי יואש שלנו, פרעוש כה מושלם.

כל גברת פרעוש וילדתה הקטנה,
נהגו להסתכל על יואש בקנאה.

אך יואש שלנו, הרגיש מרוקן,
כשכולם הסתכלו עליו,
ולא על מה שיש בקנקן.

"אני אומנם יפה ומושלם,
אבל כולם חושבים שאני מטומטם."

יואש שלנו, הפרעוש הקטן,
החליט לעשות מעשה
שישאיר אות וסימן,

מיד ניגש הוא למלאכה הקשה
שבסופה כך חשב,
תשתנה התמונה.

הוא רשם וצייר, כתב ואייר,
חטב ותפר, בלי לקטר.

כשקמו כולם משנתם הלילית גילו כולם
הפתעה רצינית.

יואש, מרוצה ממעשיו,
נעמד על ראשו של רובוט מוזהב.

"הרובוט הזה", כך צעק לכולם,
"הוא פיסגת היצירה של פרעוש
כה מושלם."

"תכננתי רובוט מיוחד במינו,
שיהרוג כל מזיק שנקרה בדרכו,
כך נהיה מוגנים בביתנו,
והמזיקים יתפסו - לא עלינו."

לאחר שוידא שכולם מרוכזים,
לחץ יואש על כפתור הקסמים.

אך אבוי, מה קרה
הרובוט החל לדרוך על כולם בסביבה.
את כולם הוא מעך תחת רגליו,
כשיואש על ראשו מבולבל ומיואש.

המסקנה:
אם המחושים שלך ארוכים ויפים,
למי אכפת מה יש גם בפנים.

וזה סוף הסיפור על יואש הפרעוש,
שנותר לבדו,
עומד על הראש.