[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








החלב לקפה נגמר. הוצאתי את כל הכסף הקטן שהיה לי בארנק, וירדתי
למטה לסופרמרקט, לקנות חלב. בדרך עוד התנגן לי בראש השיר
האחרון ששמעתי בדירה.
ראיתי אותו מצד שמאל, ליד הכניסה. בן אדם זקן. הוא ישב ליד
הארגזים, בכיסא של השומר - ורעד. לא היתה לו שליטה על הידיים
או בכלל על השרירים בגוף, והוא ביקש מהשומר שיחייג לו למישהו.
לא יודע למי, לבן שלו, לנכד, לא יודע. הוא לא יכול היה לחייג
בעצמו וביקש מהשומר שיחייג בשבילו.
אני מניח שהוא ישב שם כל הזמן שלקח לי להביא את החלב, כי
כשחזרתי הוא עדיין היה שם, מנסה לחייג, ומקבל רק את המספר הלא
נכון. הלסת שלו רעדה כששאל מי זה, וגם כשהתברר לו שזה לא יוסי,
וגם כשהתנצל, וגם כשניתק.
חוסר האונים מטלטל אותי, לא שום דבר אחר.
(נכתב ב-2/4/2001)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שחלם לו
ונשבר לו
החלון?

יום יבוא ומישהו
יבין אותי ואז -
אני אעלם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/5/04 22:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רובי ברקאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה