אומרים שחברה טובה נמדדת לפי נכונותה להחזיק לך את השיער כשאת
מקיאה, אבל לי מאז ומעולם היה שיער קצר אז לא ממש יכולתי
להחליט לגבייה. מצד שני היא באה איתי והביעה עניין בבחילה שלי
אז הרשיתי לעצמי להביע את הערכתי אליה בצווחות "אני אוהבת
אותך! את החברה הכי טובה שלי".
"תראי ממי, את נראית לי שפוכה? את רוצה שנמצא לך מונית?"
בשלב הזה נפגעתי! איך החברה הכי טובה שלי מנסה לגרש אותי
מפנייה?

התנדנדתי על העקבים שלי דרך שלולית הקיא לעבר עמוד שקרא לי
להישען עליו, אך העמוד המרושע ניסה לתעתע בי ומייד כשהתכופפתי
לעברו הוא ברח הצידה וכך מצאתי את עצמי עם הפנים בתוך שיח, ועם
רכבת חדשה בגרביונים.

החברה הבוגדנית שלי הגיעה מתוגברת בעלם חמודות שרירי גבוה,
ובעל שני ראשים. הוא הושיט לי יד או שתיים והניף אותי מעלה,
החברה הבוגדנית שלי גילתה נטיות נאמנות ותמכה בי כדי שלא אפול
תוך כדי יישור החצאית שלי. "את לא החברה של אריק?" הם שאלו
אותי.
צעקתי "לאאאאאא" ומייד התחלתי לבכות. ואז נפלתי שוב.

החברה שלי התכופפה אלי, ישרה לי את החצאית שוב (בשלב הזה
החלטתי לפתח את תיאוריית השיער והחלטתי שגם יישור חצאית אוכל)
ושאלה "סיגי נכון?". לא סיגייי... סיגל. רק אריק קרא לי
סיגי..." המשכתי לבכות.

בנתיים העלם התחיל לדבר אל הפלאפון שלו "מה המצב גבר... כן
אחי, כן.  אנחנו פה בפאבים... תגיד אתה בסביבה? כן.. יש פה
סיטואציה, אה.. החברה שלך פה... נראית רע.. אה.. מתי? היום...
אה, טוב היא לא לוקחת את זה יפה.. היא בוכה פה, כן, כן היא
אמרה שאתם כבר לא ביחד. טוב אתה בא... אה. אתה כבר באוטו... אה
ואללה כן אני רואה אותך. ביי גבר."

אורות כחולים סגולים איה.. מסנוורים התקרבו אלי. החברה שלי
ליטפה לי את הראש בינתיים, והעלם ניגש לאוטו והתלחשש עם הנהג.
הוא חזר אלי, הרים אותי, ויחד עם החברה שלי הם הכניסו אותי
לאוטו. למושב האחורי. הי... אני מכירה את המושב האחורי הזה.
"סיגי, מה את עושה לי בעיות?" הסתכלתי על הנהג וזה היה אריק.
הסתכלתי לידו וזאת הייתה רעמת שיער ג'ינג'ית יפיפיה, ושניהם
בחוצפתם חייכו אלי.

הורדתי את העקבים שלי והתחלתי להשליך אותם עליהם, אבל פיספסתי.
אם לא הייתי כל כך שיכורה, כבר מזמן הייתי יוצאת מהאוטו, אבל
במצב המאוזן שלי לא הצלחתי להחליט איפה הדלת.

הנסיעה חזרה לבית שלי לא לקחה הרבה זמן או שאולי לא לקח לי
הרבה זמן להירדם. אריק הרים אותי במעלה המדרגות, ומסר אותי
לאחי שישב בסלון. אחר כך הלך. יותר לא ראיתי אותו מאז. אבל
שבועות אחרי זה אחי עוד הטיף לי על כבוד עצמי, ועל אחריות, ועל
הסכנות שבשתיית אלכוהול מופרזת, ואיך לא חבל על הנעליים שעלו
לי שש מאות שקל, ואיך בלתי אפשרי להוריד כתמי קיא מזמש.

בשלב הזה התיאורייה שלי כבר הייתה מושלמת והבנתי שהחברה הטובה
שלי לא הייתה כזאת טובה, כי חוץ מליישר חצאיות ולהזיז את השיער
צריך גם לכוון את המקיאה ככה שלא תדרוך לעצמה על הקיא עם נעלי
הזמש מאלדו שעלו לה שש מאות שקל.