[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שריתי הרשקוביץ
/
דמעות פרפרים

כל מה ששמעת מזה שחשב בשקט לחברו בפינה במסדרון הארוך זה באמת
נכון. הוא רק הגיע משם, הוא מתרגש, והוא אומר שברגע שאתה מגיע
לשם הם ינסו לקחת ממך את הכל.
הם יעשו את עצמם כאילו הם לא מכירים אותך, כאילו הם לא גדלו
באותה ערימה של כותנה לידך, ואתה תעשה כמוהם, תתנהג שהם לגמרי
זרים לך,כדי להשתלב מהר יותר.
הם לא יראו את מה שאתה מנסה להגיד, הם כבר לא יוכלו לקרוא את
המחשבות שלך, הם לא ינסו, הם לא ירצו. אני שמעתי את זה שחשב
בפינה ברגע שנכנסו הנה גם אומר דברים ממש לא נעימים על החיים
שלהם, הוא חשב שאתה יכול למצוא את עצמך חסר דיור אם לא תשלם,
שאתה במרוץ תמידי, לא משנה מה זה יהיה אתה חייב לרדוף אחריו,
וזה בעיקר כסף. הוא גם חשב בשקט על רגשות  נחמדים כמו  אהבה
בין חברים או הערצה למישהו שאתה בכלל לא מכיר, אבל משום מה הוא
ישר העלים את המחשבה הזאת. כשהוא קרא את מחשבותיי, הוא אמר שגם
אם יש אהבה, חברים יכולים גם לבגוד בך, ואתה גם יכול לשנוא את
זה שהאחר מעריץ ואתה בכלל לא מכיר אותו.ואני פשוט לא האמנתי...
אבל מסתבר שזה נכון. אתה חייב לקחת את זה בחשבון.
אני יכול לומר לך בכנות, שהם לא קוראים את מה שאתה חושב, וזה
לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים. לא מעניין אותם מה מתחולל
לך בתוך הראש, לא מעניין אותם ההתלבטויות שלך עם עצמך. הם
מגיבים למה שאתה חושב רק לאחר שאתה לועס את זה טוב טוב בתוך
השכל שלך ואז פולט החוצה. רק כשהם שומעים את מה שיש לך להגיד
הם יחזירו תשובה. זה מה שהם רוצים, והכי גרוע זה שאתה נותן להם
הכל, כי זה לא בשליטה שלך, אתה אפילו לא מודע למה שקורה שם.
וגם אם הכל נראה מצוין בתוך הקופסא הקטנה שלך, זה יכול להראות
להם מאוד ביזארי ולא נורמאלי, זה הכי הטריף אותי.
בעודך נולד אתה גם תזדקק לאמונה מסוימת. אתה לא תרצה לזכור
אותי כשתיוולד, אז הצרה היא שאתה לא יכול להחליט בעצמך לאן
להשתייך כי אתה נולד עם מה שההורים שלך מאמינים בו, אז אתה
יכול עדיין להאמין בי, או במישהו אחר, זה באמת לא תלוי בך, וגם
לא בי, זה תלוי אצל מי אתה נופל. וגם אם תגדל ותחליט להשתייך
לאמונה אחרת, רבים לא יכירו בכך, ובעיניהם תישאר איך שנולדת.
אני אומר לך את זה רק כדי שלא תכנס להלם כשתגיע, כי אני יודע
בוודאות שמי שמגיע לשם ישר מתחיל לבכות, האוויר שלהם  עושה לו
רע והוא בוכה. וגם כל מה שכתוב בספר שנתתי לך להיות או לא
להיות המדריך המזורז לחיים על כדור הארץ, נכתב ע"י מישהו שהיה
לו טוב שם, אז הוא לא כזה אובייקטיבי.
אני יודע שסיפרו לך שבמקום שאליו אתה נוסע יש קו בין פנטזיה
למציאות, והוא אמנם כמעט בלי נראה, אבל הוא קיים, ואתה חייב
להיזהר ממנו, כי אם אתה שוכח אתה יכול לחטוף סטירה רצינית, זה
קרה פעם למישהו שאני מכיר שהיה שם. הוא סיפר שהוא היה בטוח
שקיבל פרס אוסקר שהוא זכה בו לגמרי בכבוד אבל הוא שכח איפה הוא
הניח אותו. ברגע שהוא שאל את סבתו איפה זה הוא נשלח לאדם שמטפל
באנשים שאיבדו דברים,או את עצמם. פסיכולוג, אני חושב. התסריטאי
הכי טוב שהיה אי פעם הלך לעזאזל.
אז אל תשכח לוודא שהכל באמת קורה לך ושאנשים ראו שקרה, כי אחרת
גם אם קרה משהו ולא היה מי שיראה, עלולים עוד לא להאמין לך, כי
כמו שאמרתי, הם לא יכולים לקרוא אותך, והם פוחדים שתשקר להם
(תגיד להם דבר שהוא לא נכון) כדי להציל את עצמך, אל תדאג, אתה
תלמד לשקר מהר מאוד, חברים שלך ילמדו אותך.
תראה, השאלות שאתה חושב עליהן עכשיו קצת מציקות לי:
למה לי לעמוד מול חבורה של אנשים ולהוכיח את עצמי, להשתדל כל
כך הרבה כדי להשתלב ביניהם, כדי למצוא לי איזה בחורה, כדי
להיות עשיר, כדי לא להישלח לאיפה שאני עכשיו בטרם עת, למה לי
לאהוב,למה לי לשנוא, למה לי להתמכר, למה לי להיות אגואיסט,
שוביניסט, עבריין, חמדן, נצלן, למה לי להיות חכם?
התשובה להכל מאוד פשוטה.
אני מאמין שאחרי שכולנו, כל מי שאתה רואה פה, נסיים את הסיבוב
הזה, ונעבור לכדור הבא, נהיה מנוסים קצת יותר, ונתאמץ קצת
יותר, אני אפילו מארגן אסיפה עוד אלפיים שנה בערך, אתה יודע,
כשאתם כולכם תסיימו שם. אני רוצה לחשוב איתכם ביחד על הכדור
החדש, על האופי שיהיה לו ומה יהיה התפקיד שלכם שם. אז אני מאוד
מקווה שזה מה שיהיה, ואני רוצה שאתה תלך לשם עכשיו, אני יודע
שכשתהיה שם אתה תמיד תעסיק את עצמך בשאלה - איך אפשר לעשות
שיהיה פה יותר טוב, ותאשים את האמונה שלך בזה שהיא לא עוזרת,
אבל אתה הרי יודע שאני לא יכול להתערב, בגלל המצב הבריאותי
שלי, אבל אני מקווה שתחזור אולי עם תשובות הגיוניות שנוכל
להציג אותן באסיפה.
תראה, עכשיו הבחנתי שהתור במסדרון הארוך שמוביל אותנו לשם כבר
מתקצר ואתה אוטוטו קופץ מהעננים לתוך המוסד שדיברנו עליו,
נשארו לי בערך שתי דקות עוד להסביר לך שלא תפחד מהמוות כי זה
יגיע מהר מאוד לפי המתוכנן, אני נותן לך שמונים שנה. ותחזור
אלינו ככה, כמו עכשיו, מהמוסד חזרה לעננים. אני אקח ממך את
הספר עכשיו.
שתהיה לך נסיעה טובה.

חייכת אפילו כשאתה יודע שמה שקורה עכשיו זה מה שבטוח לא תכננת,
אפילו לא רצית. כמו שאמרתי לך.
אתה יודע שלמרות הכל היו טובים ממך אבל אתה ניסית. אז אולי הם
אלה שהגיעו לגדולות, אבל את ההשקעה והמאמץ שלך אתה נתת, כמו
שהבטחת לי לפני שקפצת.
אתה עומד מולם ברגעים אלה ובוכה דמעות פרפרים, ואתה בטוח שאלה
דמעות שלא נראות לעין, משום שאף פעם לא הבחנת בפרפר שבוכה על
מר גורלו, ומעקם את הפה חצי חצי, שיראה כאילו אתה מרוצה.
עברו שמונים שנה מאז ההחלטה שלך לקפוץ, עדיין לא למדת הכל,
עדיין יש המון דלתות שעוד לא פתחת ובכל זאת אתה מחייך, אפילו
כשכולם יודעים שזה נגמר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם רק הייתי
כותב יצירות
במקום סלוגנים
חיי היו נראים
הרבה הרבה
יותר...
אולי לא כל כך
הרבה יותר...
בעצם תשכחו
מזה!
אני?! בלי
סלוגנים?!
זה כמו צמח בלי
חמצן!?



חזי מ-144 מכור
לסלוגנים
בינוניים
ולמטאפורות
מטופשות


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/5/04 14:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שריתי הרשקוביץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה