דניאל יובל / חיה כלואה. |
שביבים זעירים של טיפות טל
רסיסים של הגשם המסולסל
מכה בחוזקה על פניי העייפות
כמו משב רוח רענן
הקורא לעורב הזעפן
ואז נעלם כלא היה
ואני שוב החיה הכלואה
היונה הלבנה
אשר לדרור מצפה
המרחב הירוק והצח
מילא את מחשבתי הצלולה מתמיד
כמו ליציאתי לחופשי נערך
ואז הליצן הוריד את המסך
הצחוק לא צחק
הבכי לא בכה
אך דמעתה של בובה מזכוכית
לריצפה נטפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|