הוא יורד על ברכיו,
מבקש מתחנן.
אם יכול היה גם בוכה,
אך על פניה עוד מבט אטום
שאין לפרשו.
האם היא סולחת?
האם היא מבינה?
אבל את התשובה אין למצוא בפניה.
הוא עושה מאמץ אחרון,
והדמעה זולגת מעינו.
האנשים מנסים לסחוב אותו,
"הגיע הזמן לשכוח", הם אומרים,
"זה היה ונגמר".
אבל זה לא נגמר, הוא צורח בליבו,
זה לא נגמר, היא עוד לא סלחה לי.
"אנא סלחי לי".
פני הפסל ללא תגובה.
והדמעה מתנפצת על הארון,
והארון נסגר בטריקה.