הגר בת-פנחס / כלום |
הן הזיכרון החושי שלי ממך.
כשמתת בכיתי, איני יודעת מדוע,
עכשיו, שנים אחרי, אני כל כך
מתגעגעת.
אני זוכרת כשבאת אלינו, זה היה שישי
אחר צהריים, כולנו ידענו שאתה
חולה, אבל לא דיברנו עדיין,
יצאת לגינה, השמש נמוכה מעבר לגדר,
עמדת בגבך אלי, מביט מערב,
ידעתי שאתה חושב על השקיעה של חייך
וכלום לא עשיתי, כלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|