[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני נכנסת לבית קפה, יושבת בשולחן שבצד, מביטה בשולחן עם המפה
מניילון ומסתכלת מסביב. איך המקום השתנה מאז שהייתי קטנה...
אני זוכרת, איך אני והוא היינו יושבים פה, פעם, עוד שהמקום היה
פיצרייה, יושבים יחד ואוכלים חתיכות פיצה. אף פעם לא הזמנו
יחד, כל אחד בנפרד. כאן היה המבט הראשון, ההסמקה הראשונה,
הנשיקה הראשונה... מעניין איפה הוא היום, עם מי התחתן, אם יש
להם ילדים, אם הוא בכלל זוכר אותי. אוי, אני ממש מדברת שטויות,
איך הוא יזכור אותך? עברו 10 שנים מאז שנפגשנו! ואני עוד נזכרת
בו כמו טיפשה... המקום בהחלט השתנה. כבר אין את הריח של
הפיצה... מה גורם לי לחזור כל שבוע לפה? אני באמת לא מבינה...
אולי התקווה שאראה אותו... לפחות פעם אחרונה... לראות שצדקתי
שלא נשארתי איתו...
'את רוצה לשתות משו?' אני מסתובבת ורואה בן אדם שנראה בגילי,
אבל הפנים שלו זקנות הרבה יותר משלי... 'אספרסו ומהר! אני
ממהרת!' הוא חוזר לדלפק... למה אני עוד באה לפה? 10 שנים
חלפו... 'את כבר בת 30, אני כבר רוצה לראות נכדים' - אמא שלי
תמיד אומרת לי... למה אני נשארת תקועה בעבר הרחוק כ"כ? למה אני
לא מסוגלת להתמודד עם ההווה? ההווה שאני אישה רווקה, בת 30,
שעדיין רוצה לראות את אהובה הראשון...

'מה היא עושה פה כל שבוע? את מי היא מחפשת?' זה מה שאני שואל
את עצמי כל פעם שהיא נכנסת דרך הדלת... היא אישה צעירה, יפה,
ורואים שהיא לא גרה פה בסביבה... מה היא עושה פה? כבר שנה שהיא
באה, לא מדברת עם אף אחד, לא פוגשת אף אחד, שותה את האספרסו
שלה ושותקת. יש לה תווי פנים מוכרות, כאלו עדינים מאוד, אבל
היא לא דומה לאף אחת שאני מכיר. היא אצילית כזאת, עם נימוסים,
אומרת 'תודה', 'בבקשה' וזה הכל. ממש מתנהגת כמו אנגליה, אבל
אין לה מבטא של בריטית. מי זאת? אני בטוח שאני מכיר אותה! אולי
זאת...? איך אני עוד חושב עליה? תסביר, כי אני ממש לא מבין...
אנחנו כבר 10 שנים שלא יחד, ובכלל גם אם היא הייתה האהבה
הראשונה שלך, זה לא אומר שתזכור אותה לכל החיים... אז למה אני
זוכר אותה? את הנשיקות, את המבטים, את המגעים? בגלל זה אני
עדיין לא נשוי... אני לא מצליח לשכוח אותה... אני זוכר, שהיינו
קונים פה פיצה, כל אחד חתיכה, אף פעם לא שילמנו יחד... מי זאת
לעזאזל? אני בטוח שאני מכיר אותה!!! טוב, היא בטח כבר רוצה את
האספרסו שלה...

-'הנה אספרסו אחד... 12 וחצי...'
-'יקר פה, אבל טוב שאני פה...'
-'את מכירה את השכונה? את לא נראית ממש מפה...'
-'הייתי גרה פה פעם... תארוז אותו... אני צריכה ללכת...'
-'אין בעיה... אולי אני מכיר אותך מאיזה מקום?'
-'לא, אני חושבת שלא...'

ואז יצאתי מבית הקפה... יותר לא אחזור לפה לעולם... הבטחתי
לאמא שלי, שאלך היום למשרד שידוכים... אני מקווה שאצליח לשכוח
אותו פעם אחת ולתמיד... אחרת פשוט אשתגע...

טוב, כנראה שאני לא מכיר אותה... אולי שבוע הבא אספיק לשאול
אותה כמה שאלות יותר מעמיקות... היא נראית בחורה חמודה... כזאת
אצילית... נחכה לשבוע הבא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שם הרי גולן
הושט היד וגע
בם...





שלחופה בגניבה
סיפרותית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/5/04 15:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוד האלוקים קופים מעופפים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה