בספסל שלפני ישב דוס זקן. היה עליו את כל המתקן השחור שהם
לובשים. הוא הזיע וחיטט באף. עוד כמה שעות הוא ימות ולא יהיה
לי אכפת כי אני לא אדע, וחוץ מזה אני לא מכירה אותו. הוא גם
בטח לא עשה שום-דבר מיוחד עם החיים הקבועים שלו.
לידי ישבה ליאת גנות, בחורה שהכירו בנינו לצורכי רומנטיקה
אלטרנטיבית. נסענו לבקר את אחיה הצעיר והרופא. הוא לא היה
בבית. הוא בדיוק הובהל לניתוח דחוף של איש זקן. הניתוח לא
הצליח, הזקן מת. שמחת זקנתי.
ליאת גנות הציע שנלך לבית-קפה-מסעדה. אחרי שהיא אמרה ששמעה
עליו דברים טובים מהאח הצעיר הרופא שלה, הסכמתי. אני שתיתי
אייס-קפה, ליאת גנות השתתה קפה הפוך לא לפני שהוסיפה סוכרזית.
רציתי להגיד לה שהיא יכולה להוסיף סוכר, כי אני אוהב אותה גם
אם היא תהיה שמנה. במקום זה הסתכלתי עליה באהבה. כמה שרציתי
להיות איתה תמיד.
דיברנו על כל מיני דברים שוליים: המחירים במספרה, הלחץ בעבודה,
בעיית הפלשתינאים, כמה משפטים על המשפחה שלי, כמה מילים על הגב
התחתון שלה. כשהמלצרית הביאה חשבון, ליאת גנות אמרה שהיא רוצה
שניפרד.
כבר חודשיים ואחד עשר יום שאני מתנזרת מאהבה. ליאת גנות האקסית
שלי, לעומתי כבר הספיקה להיות עם המלצרית מהבית-קפה מסעדה שהאח
הצעיר והרופא שלה החמיא לו, להיפרד ממנה, עם זקנה בת שלושים
ולהיפרד גם ממנה. היום היא חזק בתחום החיפוש. למזלי, אני חושבת
שכבר מצאתי את החתיכה החסרה שלי. ראיתי אותה בקטלוג של חנות
אחת עם וילונות סגולים, ועכשיו אני אלך לקנות אותה.
אם בחנות עם הוילונות הסגולים אפגוש את ליאת גנות האקסית שלי,
שתינו נהיה מובכות ונקלל את הרגע ואת הנסיבות שהובילו לרגע
הזה. אחר-כך ננסה להתחיל להתעשת. בהתחלה לא נעיז להסתכל אחת על
השניה, ננסה להתעלם, אבל פעם אחת ונוראית, לחצי שני נצחית,
העיניים שלנו ייפגשו. רק מעודף סקרנות. כמובן שמיד נסיט את
המבט אבל שם נתקל באיזשהו מוצר מביך כמעט באותה מידה שיחדד
במפגיע את עוצמת התקרית, ונסיט את המבט שוב, הפעם למשהו בטוח
אולי כמו השעון או התקרה. לרגע נשתהה ונבין שאין מפלט אחר חוץ
מאשר ציון המפגש המצער הזה בקובץ משפטי נימוסין. ליאת גנות
האקסית שלי תיזום ראשונה ותגיד משהו שאני אפילו לא יכולה
לדמיין מרוב חוסר רצון לפגוש אותה שם. אני אהמהם לה בחזרה
משהוא קצת קשור ובעיקר לא מובן. ליאת גנות האקסית שלי תחייך
אליי בביטחון מזויף אני אחזיר לה חיוך אומלל מתוך היסטריה
רגשית הנבנית על-ידי הבושה. ככה גם נפרד. ברגע הראשון שיהיה
אפשר אני אצא מהחנות עם החלונות הסגולים בלי החתיכה החסרה.
לפני שאצא, אקשיב בחשאי לליאת גנות האקסית שלי משקרת בכוונה
כדי שאשמע, שהיא מחפשת מתנה למסיבת רווקות של ידידה שלה. כן,
בטח. אני אשבע לעצמי שלא אחזור יותר לחנויות כאלה. לאחר עשר
דקות שאנסה לשכנע את עצמי שזה לא כל-כך נורא, אזכה לפגוש שוב
את ליאת גנות האקסית שלי. הפעם זה יהיה בסמטה מלוכלכת. הפעם
יהיה תורי להתחיל בדיאלוג האימה. אני אסתכל עליה ארבע שניות
רצוף, אחפש את המשפט, ומרוב בלבול וחוסר אונים אני אפוצץ אותה
במכות. בהתחלה חלשות ומהוססות, אבל כשאבין את השטות הכרוכה
בלפוצץ במכות את ליאת גנות האקסית שלי, וכשאבין שאין לי כבר
דרך חזרה, אכה אותה כל-כך חזק עד שיהיה לה כחול. כשארגיש מובכת
גם מזה, אזמין אמבולנס ואברח. אחר-כך אזמין כרטיס טיסה ואטוס
לחוץ-לארץ. הרי מזמן רציתי להתאורר.
אם בחנות עם הוילונות הסגולים לא אפגוש את ליאת גנות האקסית
שלי, אני אקנה בסבלנות את החתיכה החסרה, וכשאני אהיה עם החתיכה
החסרה, אני אחשוב על ליאת גנות האקסית שלי. באותו זמן ליאת
גנות האקסית שלי בטח כבר תכיר מישהי חדשה. זונה.