אלו שני קטעים שהתחלתי לכתוב במהלך שבוע סד"ח בירושלים. מעולם
לא סיימתי את הקטעים האלה. אבל אפשר להבין במה מדובר...

הנה הם נעלמים. פעם עוד היה אפשר לעשות מהם פאזל. חלקים קטנים
של אנשים שמסתכלים אחד על השני, מנסים ללמוד אחד את השני.
ראיתי אותם רוקדים יד ביד, צמודים. גוף אל גוף, פנים מול פנים,
מתנועעים כמו לולבים לצלילי המוסיקה ומתחברים לגוף אחד. כל כך
שונים ופתאום יש להם את אותה השתקפות. מסתכלים לבבואה אחת
ורואים דמעות מהעבר השני עם עיניים מוכרות.
בכל פאזל חלקים שונים, צורות מוזרות ומיוחדות. יחד הן מרכיבות
תמונה שלמה. הפינה שמשלימה את המסגרת והמרכז שבונה את הציור
המושלם. ובין חלק לחלק יש גבול דק שמפריד כדי שלא יתערבבו. ככה
זה היה פעם. היום הם כמעט ונעלמים. הגבול נמחק והמסגרות
נשברות, הם חוברים לאחד, משנים את תווי פניהם. פתאום אין עוד
הבדלים.
ומה כאשר נעלם חלק? השלם מתפרק והם מתרחקים. אין עוד דבק
שיחזיק אותם יחד. כל אחד בנפשו נסגר. הם יתפרקו, ייעלמו
והמשמעות החבויה שבפנים תיעלם גם היא. והנה הוא חלק משלם קטוע
והיא קטע מקו משלים. אך לא הצורה חשובה כי אם התוכן עצמו
שבפנים...

שקט עכשיו, כל אחד עסוק בענייניו. המסדרונות ריקים. ניתן לשמוע
את תקתוק השעון. המחוגים מסתובבים לאיטם, נראה כאילו בעוד רגע
הם יתהפכו וישיבו את הזמן לאחור. אין קול ואין עונה. דממה
מחרישת אוזניים. יש כאן משהו לא אנושי, מין בהלה שתקפה פתאום
או סתם הבנה לנוכח המציאות.
השמש זורחת במערב, הציפורים עפות לאחור, גשם עולה במקום לרדת
והחתולים נובחים על הכלבים שעוברים ברחוב. קודם נוצר הפרי ורק
לאחר מכן צומח העץ והתרנגול בכלל דוגר על ביצה שהוא הטיל. כאוס
טוטאלי.
הם מפחדים לצאת לרחובות ולהתמודד עם המציאות הקשה. השעון נראה
כמו שרודף אחרי עצמו במין תקתוק מהיר, מתנועע סביב ממקום
למקום. הענן נראה כמו שיביא גשם חומצי ולא גשם של תקווה. הגלים
נסוגים מהחוף, סוחפים לאחור את הדגיגים. אנרכיה.
שקט עכשיו, כל אחד עסוק בענייניו. צריך תקן את המעוות. משהו
השתבש פה בחוץ, כולם פוחדים לנסות לשנות, להחזיר את המצב
לקדמותו. הם מפחדים שפתאום הכול יהיה הגיוני ואז אפשר יהיה
לחזור לרחובות, לצהול כמו פעם.
זה קשה לחייך. תמיד הרבה יותר קל לצעוק ולבכות, להסתגר בתוך
עצמך ולהתעלם מהתקלות שצצות שם בחוץ. זה קשה לשמוח כי אז צריך
לאמץ את שרירי הפנים וכל כך פשוט לשתוק, לטמון את הראש בחול,
להשכיר ציוד צלילה ולשקוע אל תוך המים. זה גם יותר מהנה...