"אני רוצה למות!" צעק, והכה מכה חזקה ביותר במיטה, עד שכמעט
נשברה. כמעט.

באיזה מצב נמצאים אנשים הכי הרבה זמן בחייהם?

עמידה
שכיבה

או
ישיבה

?

ביממה יש 24 שעות. מתוכם ישנים 7 שעות. שישנים - שוכבים. אז יש
לנו 7 שעות שכיבה ביום. נשארו 17 שעות.
מצד אחד, בשביל לשבת, צריך לעמוד קודם.
אבל שיושבים, זה לוקח יותר זמן מלעמוד.
בנוסף, אם נעמוד יותר מאשר נשב - נהיה עייפים, ממש עייפים.
אין ספק, אנחנו יושבים הכי הרבה.

זה לא קצת בזבוז לשבת רוב החיים? בהחלט.
אבל הרבה פעמים שיושבים, נהנים. יושבים על כסא כדי לאכול.
אוכל. תענוג.
יושבים על ספה ורואים טלוויזיה. בטלוויזיה יש גם סרטים, גם
תוכניות, וגם מוסיקה. וגם אפשר לאכול שרואים טלוויזיה. תענוג
פלוס.
מול מחשב יושבים; כשקוראים עיתון גם כן יושבים.
בעבודה בדרך כלל יושבים, אלא אם כן עושים עבודה פיסית.
גם בבית ספר יושבים רוב הזמן.
שחושבים על זה, ילדים, בקושי עומדים.
אז מדוע כל כך מתלהבים מכך שתינוק עומד בפעם הראשונה?
לשבת זה יותר חשוב. כשיהיה לי תינוק, בעזרת השם, אני לא אזכור
את התאריך שבו הוא עמד בפעם הראשונה, או לפחות לא ארצה לזכור.
אשתי לוודאי תכריח אותי לזכור את התאריך. לעומת זאת, אני אזכור
את היום שהתינוק התיישב בפעם הראשונה. זה יהיה יום היסטורי.
כמעט חשוב כמו היום הולדת שלי, ושלו. וגם של אשתי שתהיה.

לשבת זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים, אין ספק.

שעומדים, בדרך כלל סובלים. לעמוד בתור למשל. בתור לסופר, סיוט
נורא. שעומדים בתור לקופה בסופר זה לא נעים בכלל. עגלות
מתנגשות בך, עליך לתפוס מקום טוב בקופה טובה, קופה מהירה.
גם לחכות בתור לשירותים זה לא נעים, אפילו פחות נעים מלחכות
בתור בסופר.
קשה להסתכל לזכר ובטח שלנקבה בעיניים, שיודעים שעוד כמה דקות
היא, או הוא, תדפוק חרבון ותהיה אחראית, או אחראי, לריח  שיציף
את אפיך ואת ראשך.
שעומדים בתור לשירותים, זה מפני שחייבים להשתין או לעשות את
הדבר השני.
ושחייבים להשתין, זה כואב. זה לא כאב של מכה או משהו בסגנון,
זה כאב אחר.
אבל הציפייה משתלמת כאשר סוף סוף משתינים, כי ההשתנה הכי טובה
היא השתנה שממש חייבים בה ואי אפשר להתאפק. שמשתינים אותה,
ממלאת את גופך צעקה כל כך חזקה, אבל צעקה משמחת, כאילו הגעת
לסוף של משהו, עמדת במשימה חשובה. כל הצרות נשכחות כאשר
משתינים אותה, לפחות לדקה, או שתי דקות אם היא ארוכה.

במצב של עמידה, הולכים מכות. ישנם רבים אשר נהנים לתת מכות,
אבל אין הרבה שנהנים לחטוף מכות. במצב של עמידה, חוטפים מכות
יותר מאשר כל מצב אחר.
לא רק מכות מבני אדם או בנות אדם, כמו אגרופים ובעיטות. מכות
אחרות, שכבר הפכו לשגרה בחיינו.
כמו המכה הנוראית שסופגים בזרת של הרגל, שנתקעים בדבר הזה של
הדלת, או ברגל של שולחן. או שמקבלים מכה בראש מקיר או מכל דבר
אחר שיכול להיתקע בראש אם לא שמים לב. שעומדים, אפשר ליפול.
שיושבים ושוכבים גם אפשר ליפול, אבל זה יותר קשה.
שעומדים, חושבים בעיקר על איך ואיפה לשבת. אפילו קצת מקנאים
בנכים, כי הם תמיד יושבים. "איזה כיף, הם לא מתעייפים".

אבל שעומדים, אפשר לרקוד. אפשר לקפוץ, והכי חשוב, אפשר להגיע
למקומות שאי אפשר להגיע אליהם שיושבים. אבל שיושבים אפשר להגיע
למקומות שאי אפשר להגיע אליהם שעומדים.

לא נכון.

שעומדים, אפשר להתכופף, ולהגיע בדיוק לאותם מקומות שמגיעים
אליהם שיושבים.
אבל, אין כמו לשכב.
יחסי מין מקיימים, בדרך כלל, בשכיבה.
ישנים, בדרך כלל, בשכיבה.
בשכיבה עושים אם כך את כל הפעולות החשובות בחיים.
ישנים ועושים חיים חדשים.
המחשבות המעניינות ביותר של אדם, עולות בראשו כאשר הוא שוכב,
לפני השינה, שהוא מנסה להירדם. אז חושבים ומנסים להיזכר בכל
הדברים שעברו עליך ביום, ונזכרים בדברים חשובים שקרו בחייך,
אולי בניסיון לחלום עליהם.
ששוכבים, חולמים. ומי שאין לו חלום, הוא לא בן אדם. בן אדם
חייב שיהיו לו חלומות.
אתה יכול לא לזכור את החלומות שלך, אבל הם תמיד יישארו בך,
לנצח, עד אשר הם יתממשו, כי אז הם כבר לא יהיו חלומות.

המקום שבו שוכבים הכי הרבה, הוא המיטה. במיטה ישנים, חולמים,
עושים חיים חדשים, חושבים, עושים את השיחות הכי חשובות. במיטה
עושים את כל הפעולות הראשונות שלכם בחיים.
הפעם הראשונה שישנתם בחייכם, הייתה במיטה.
הפעם הראשונה שחלמתם, הייתה במיטה, שישנתם בפעם הראשונה.
הפעם הראשונה שבכיתם, הייתה במיטה, שהבנתם שנולדתם והגעתם
לעולם הדפוק הזה.
הפעם הראשונה שאכלתם , הייתה במיטה, שאימא (או אבא) הניקו
אתכם.
הפעם הראשונה שראיתם את אימא ואבא, הייתם במיטה, מיד אחרי
שהרופא הרים אתכם.
הפעם הראשונה שהייתם בבית החולים, הייתה במיטה, כשנולדתם.
הפעם הראשונה שנישקו וחיבקו אתכם, הייתה במיטה - במשפחות רבות
נהוג שהאימא, אבא, סבתא ולעתים גם סבא, מחבקים ומנשקים בפעמים
הראשונות שהם רואים את התינוק.

לכן, לעולם אל תכו במיטה. היא החפץ הכי חשוב שיש לכם.