דמותך מול עיניי מרחפת,
בשקט בשקט אני לוחשת:
"אוהבת אותך, איש יקר שלי."
בעיניך שוב מתבוננת,
מתיקות רכה אותי עוטפת,
ושוב אני אובדת בחלום...
נזכרת באצבעותיך המלטפות,
שבאצבעותיי בחשאי משתלבות,
הרגע חי בתוכי ליבי...
האהבה חיה בתוכי...
ושוב הגעגועים אותי שוברים לרסיסים.
לו רק הייתה לי אהבה אחרת...
ואיך אוכל לאהוב אחר?
לו רק ידעתי לפתוח את הדלת...
אך היכן היא?
וסביב לליבי חומה,
חומה בדמותך
ואין דלת
ואין פתח
רק סדק
והחומה מתפוררת לאיטה,
כי אבדה ממני אהבתך,
ובבדידות אבדתי
וחיפשתי דרך חדשה.