תמיד אומרים שמי שבוכה הוא בכיין או יבבן יש כאלה שפילו יגידו
שמי שבוכה הוא פחדן .
הוא בורח הוא מסתתר אפילו מתחבא אחרי הדמעות .
אני חושב שזה לא נכון אני חושב שמי שבוכה הוא גיבור
גיבור - חשבתם פעם מה גורם לכם לבכות , חשבתם פעם איך אתם
בוכים או בעצם למה?
בוא נתחיל אחרת כמה פעמים חשבתם על משהו ורציתים לבכות אך ללא
הצלחה?
כמה פעמים הרגשתם מועקה על ליבכם מועקה שלא התחלפה בדמעות?
בעבר התפרסמו מספר מאמרים של מפקדים בכירים בצבא שהתנגדו לבכי
של חיילהם בלוויות - פרסום זה עורר תמיהה בקרבי אני בטוח שגם
מפקדים אלו בכו בחייהם מספר פעמים.
אנחנו לא בוכים, כי אנחנו מתלוננים אנחנו בוכים מתוך כאב.
בוכים מתוך עצב. מזילים דמעה לפעמים מתוך ייאוש, אבל גם יודעים
להזיל דמעה מתוך התרגשות.
אז איפה קשורה לכאן הגבורה?
אני אחד שעבר הרבה דברים בחיים - למרות גילי הצעיר לרוב הדברים
היו בצד העצוב של המילה
אבל מגיל 12 עד גיל 20 לא בכיתי - לא בכי תינוקי כתוצאה
מויכוחים ומריבות אלא בכי אמיתי של כאב
גם כשממש הכאיבו לי לא בכיתי - התחלתי לבכות כשהייתי בן 20
הייתי חייל בצבא בלילה קר לבוש מדים בתוך יער שאליו הלכתי
לצורך בדידות עצב וכאב  ושם הבנתי הבנתי דברים שלא רציתי להבין
, דיברתי עם עצמי סליחה אל עצמי.  דיברתי ובעיקר בכיתי.
אחרי שבכיתי הרגשתי מוזר - אבל טוב חשתי כי אני סופסופ מתוודע
לאני שלי.
במקורות נכתב על רחל"מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה"
גם אחת מהאמהות של העם היהודי בכתה לא מתוך בכיינות אלא מתוך
כאב.
גם היום אני בוכה בוכה מתוך כאב
בוכה מתוך גבורה של היכולת להבין את העצב והכאב.
בוכה בעיקר שלא יבכו עלי.
ואז אם ממש עצובים ורוצים הקלה פשוט תבכו מתוך כאב פשוט תבכו
מתוך העצב.
תבכו ותזכרו שלבכות זה לא בושה אלא גבורה.
המילים האלה נכתבו בדמעות!