בתוך הבטן שלי יש מקום כזה, מקום שסופג וסופג. הכל.
כל מה שלא מוצא חן בעיני ואני לא רוצה להגיד או להראות. הכל.
יש פעמים שהמקום הזה קטן ואין לו הרבה חשיבות ויש פעמים שהוא
כל כך גדול, שנדמה לי שעוד שניה אני והוא מתפוצצים יחד.
קודם הוא ואז אני.
ברוב המקרים הוא נורא רוצה להתפוצץ ולהוציא הכל החוצה, אבל איך
שהוא שומע את הקול הזה שלך, הוא שותק. במקום זה, השפתיים שלי
זזות ואני שומעת את עצמי אומרת שהכל בסדר, אני רק קצת
עייפה....
יום אחד המקום הזה לא יוכל יותר להתקיים בטריטוריה שלו, והוא
יפלוש למקומות אחרים. ישתלט על הקיבה, הסרעפת, הכבד וכל יתר
הדברים ששם איפשהו בבטן.
כשייגמר לו המקום, וזה יקרה מתישהו, אנחנו נתפוצץ.
קודם הוא, אחר כך אני.
ואז הכל ייצא. כל מה שאני רוצה להגיד לך ולא מעזה. כל מה
שמפריע לי, ואז אני לא אהיה כבר עייפה ולא הכל יהיה בסדר.
אבל עד אז הוא עוד שם, סופג. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.