[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הסיפור שמייד אותו נספר
מתחיל בחתולה שחיפשה לה חבר:

לה יכין ארוחה כשהיא רעבה,
ויקשיב להרהור על הרוח בעץ.
יהיה איתה כשהיא עצובה  -
וידע גם לצחוק ולהתלוצץ.

לכן...

ניסתה מזלה עם הקוף בתחילה -
"הרי הוא חכם", חשבה החתולה.
ידיו זריזות בכל מלאכה,
את כל מעשיו מלווה הצלחה.

ואמנם הוא הכין לה מקש סלסלה
יפה להביט בה, וגם מועילה:
הציבה אותה ליד החלון,
כמה נעים היה בה לישון!

אבל...

כל היום בשלו עסוק הוא, הקוף:
ממוחו קודחים רעיונות לאינסוף.
את כל זמנו הוא מקדיש בשבילם -
ולחתולה אין לו פנאי לעולם.

ואז...

יום אחד ביער פגשה בעגור,
חיש-מהר הם עברו ביחד לגור.
"כה יפה העגור, כה נאה, אצילי -
כאילו נוצר בדיוק בשבילי!"

הזוג החדש - תאווה לעיניים.
מה גמישים, מרשימים ויפים הם השניים.
שירי אהבה הוא לה שר למכביר -
כך סיפרו בקנאה בכל העיר.

אבל...

כשעל קרן אור לבנה לו סיפרה
איך בגשם לשלל צבעים נשברה,
לא הבין אף לא מילה העגור:
יפה ונחמד אבל טמבל גמור.

ושוב...

חבר היא חיפשה, שיהיה לצידה,
איתו את ימיה יחדיו לעבור.
הייתה עצובה וקצת בודדה -
עת במקרה היא פגשה בחמור.

חמור?!

בעיניו החומות הגדולות היא הביטה
כשהציע הוא לה יחדיו לטייל,
ולא ידעה מדוע החליטה
בו במקום הצעתו לקבל.

החמור מעולם לא בנה לה דבר,
מעולם לא כתב לה אף שיר, ולא שר.
ואף שהיה מאד חרוץ,
עבד הוא קשה, אבל רק אם נחוץ.

וגם...

הקשיב הוא תמיד לכל סיפוריה
וגם סיפורים בעצמו לה סיפר.
הוא הפך במהרה לחשוב בחייה -
בילו הם ביחד יותר ויותר.

וכך נשארו הם ביחד שנים
יחדיו מבלים ויחדיו מטיילים.
ועל אף שאהבתהו מאד,
התחילה לשאול את עצמה שאלות.

כמו...

"האם זהו הכל? כך ימשיכו חיי?
זהו כל מה שיש? האם יש בכך די?
כלו השינויים? דממו ההפתעות?
האומנם לא נותר עוד למה לצפות?"

ואז...

ראתה את כל זאת הפיה הטובה,
ראתה והבינה: החתולה נעצבה.
אמרה לחתולה: "פתרון לך אציע
איתו אל האושר תוכלי להגיע.

למקום רחוק, מעבר ים והרים,
שם אשלחך אם בכך תבחרי.
שם תחיי מאושרת, לעולם לא תחלי,
ואת כל שתרצי לעשות, שם תוכלי.

אך ישנו תנאי אחד שאציב בפנייך:
חברך החמור יישאר בלעדייך."

ישבה וחשבה לה החתולה -
מה לעשות, שאלה לא קלה!
מאושרת, לבד, בלא החמור,
או להישאר ביחד לבחור?

לבסוף היא השיבה: "יחדיו נישאר
מה הטעם בשמחה אם אהיה לבדי?
החמור בשבילי אינו רק חבר,
שימחתי היא כשהוא שמח איתי."

לבסוף...

שאל הקוסם את הפיה:
"היכן הוא אותו מקום מאושר?
מעולם לא ידעתי עליו, כי היה.
הביער הוא, או מעבר להר?"

וענתה הפיה לקוסם הגדול:
"בדידות אין בה אושר, כידוע לכל.
מקום שכזה איננו קיים,
לא במדבר ולא בעומק הים."

"ומה היה אילו בו בחרה,
במקום הקסום לה הצעת?
הייתה בוודאי מתאכזבת מרה."
תהה הקוסם במקצת.

והפיה?

"אם אין איש איתנו בעת שמחתנו -
האושר מייד נעלם ואיננו.
אין תחליף בעולם לאהבה כה גדולה,
וכעת זאת יודעת גם החתולה."

כלומר,
גם לחיות בעושר ואושר עד עצם  היום הזה זה לא תמיד קל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איכסססס, מה זה
שפוך לך על
החזה?



שפוך לי על
החזה??? אלה
השדיים שלי,
משה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/04 20:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עירית אלוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה