איתי ב. ערן / עכשיו |
מקשקש זנב.
זקנה בחלון סופרת מכוניות שעוברות בכביש
מזיזה שפתיים.
רעש מנועים מרעיד את השמיים
עוד טיסה לניו-יורק.
טלפון עם מזכירה חסר רוח חיים
מונח על שולחן.
ספר עם סימנייה בעמוד שלושים
השארת על הברכיים.
שיערך השחור בוהק מוטל
בנועם על הכרית.
בטלוויזה עוד פיגוע באיזו ארץ
חדשות בלי קול.
עינייך עצומות מתרוצצות טרודות
חלומות מסעירים.
הלב שלי הולם ומתגבר כל רגע
לגעת בך שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|