היום הוא היה אצלי עד 5 בבוקר. כן, גם היא הייתה.
היא ניסתה כל הזמן לנשק אותו והוא? הוא ניסה להתחמק. הוא
הבטיח. הוא יודע מה זה עושה לי למרות שמעולם לא דיברנו על זה.
הוא הבטיח. אבל היא רצתה. מה הוא יכל לעשות.

מידי פעם, שלא ראתה, הוא הסתכל עלי במבט הזה. המבט החסר אונים.
"באתי בשבילך", "אני מטומטם שאמרתי לה שאני בא לפה". הוא
הצטער, ראיתי את זה במבט שלו. בגלל זה אני לא יכולה לכעוס.
מה יכל לעשות?

בבוקר החזרתי אותה הביתה. "הוא התבייש לידך", היא אמרה לי,
"הוא התבייש לנשק אותי",
כי היא ניסתה אתם מבינים? הוא התחמק. כולם יכלו לראות שהוא
התחמק.

אבל למה?
לא, היא לא יודעת למה. והיא לעולם לא תדע.
אני לא רוצה אותו וגם אף פעם יותר לא ארצה. אני יודעת את זה.
מה לעשות,
את העבר אי אפשר למחוק, אפשר רק לנסות לכוון את העתיד למען
חיים טובים יותר