10.07.04 שבת

אני סוד.
ואותי אסור לחשוף.  
אני מפריע להתקדמות.
מפריע לזקיפות הקומה.

אני הסוד שאסור לחשוף.
הסוד היושב לה בלבה.
גוש אפל, שחור.
אין לי גבולות מוגדרים.
אני מפחיד. אני שחור,
ואני יודע לעשות בוהו...
בוהו... כזה שאם מישהו נתקל בו,
הוא נבהל עד היסוד.
בוהו... בוהו... שחור... אפל... סמיך...
אי אפשר לעבור את העננה השחורה שזו אני.

מי אתה סוד? מה אתה מסתיר?

אני סוד אפל.
אין איש יודע גבולותיי.
אין איש שיכול לי.
אני מסתתר בתוך עצמי.
מפזר חושך סביבי.

סוד, סוד, סוד
אנה לפני היפתח

לא יכול. זה לא נעים.

ואולי אתה סוג של סרטן, היושב על הלב?
סוג של סרטן ללא גבולות, ללא מחסומים?
סוג של נוכחות שורה,
מתפרשת לה וסופחת אליה
כל חלקה טובה.
השחור מלחך כמו ים, את החול.

שחור אני, וכל יכול.
שחור הנני ועושה הכל
אני שחור ומפחיד כל.
איש לא יאמר לי עד כאן.
איש לא יאמר לי, זוז מכאן.

אני סרטן ואני שחור.
אני צובע בשחור את החול.
שולח גפיים לא נראים
זז לי לכל העברים
לא שואל, לא רואה, לא שומע
עושה כרצוני למפגיע

אני סרטן, ואני שחור
ואת פנינה באתי לאכול.
היא פחדנית, היא רגישה
ולכן היא, מטרה טובה.

היא מחפשת, היא שואלת
היא בודקת היא בוררת
היא לעולם אינה מוותרת
ולכן דלתה תמיד פרוצה
לעברי ולכל מטרה.

אני סרטן ואני שחור
ואת פנינה באתי לאכול.
היא פחדנית, היא אשמה
בגללה אני הופך עצמי למטרה.

אני סרטן ואני שחור
לי איש לא יכול.
אני אוכל, אני מכרסם,
אין לי גוף, ואין לי גבול
לכן בכל מקום שארצה
אמצא.
לכן בנחת מתחבא
כשיבוא הרגע אצא
אעשה בוהו... גדול
פנינה תקפוץ, ואני אטרוף.

אין פנינה, טרפתיה.
נבלעה היא בתוך השחור.
היא בתוכי
ללא גבול וללא גוף
טרוף נטרפה, ואני הסיבה.

בתיאבון.