|
השמים מעליי נפרשים ומטפטפים לי גשם והטיפות שעליי הן זולגות
שוות יותר מכסף. המים את גופי עוטפים, את נשמתי אט אט מלטפים
ומטהרים ואת מוחי בשבי סוחפים. אני הולכת - לא יודעת לאן,
מסתכלת לכל עבר שלא יהיה מסוכן והשמש מעל יוקדת ובחוץ הכל
דומם, הס, שקט ומבטים מכל עבר עליי מסתכלים ובראי אני לא רואה
פנים ועל המדרכה מי אחריי עוקב, זה הצל שלי הוא ולא אחר לכל
מקום הוא אתי, עקב לצד אגודל הולך לצדי לרגע אחד לא מניח לי.
מעביר לי מסרים של אהבה, שולח לי אותות של עצב, אבל הוא נעלם
לעת ערב - מתאדה, הוא טורח להזכיר לי שאני אף פעם לא לבד גם
כשהלב נגה וכל יום הוא שב ומתחדש עם האור והצל מרגיש חופשי -
דרור כמו צפור והוא מעיד על הזמן שלא נסוג לאחור. הצל זו אני
בדמות, הצל הזה רוצה לחיות ולא למות. הצל הזה הוא תזכורת
תמידית לבדידות. הוא נשקף ממני בעדנה, הצל הזה הוא שלי והוא צל
של אהבה. |
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.