חוף, רק צליל שמה מעלה בי חיוך, והתחושה שהיא אי שם מתמסרת
לאנשים אחרים מוציאה אותי מדעתי! והיא נכנסת לחיי כמו שאף
בחורה לא הצליחה....
אני מעדיפה לבלות את זמני איתה,היא מקרינה בי המון שלווה,שלא
חוויתי המון זמן...
ואני מפחדת להתאהב בה... ואולי כבר התאהבתי... ואני רק חושבת
איך לגרום לה לרצות אותי כמו שאני רוצה אותה, ואני יודעת שהיא
חושקת בי חזרה אך היא הבחורה הראשונה שלי, המתוקה שלי, היחידה
שלי... ואינני יודעת כיצד לנהוג בה, קשה לי להוציא ממנה מה היא
מרגישה במילים, היא נוהגת להשתיק אותי בנשיקה סוערת... ואני,
נכנעת.
מה שכול כך מושך אותי הוא שיש בה צד שטני וצד מלאכי...
וכששניהם משתפים פעולה, נשימתי נעתקת ממני וליבי מחסיר פעימות,
הראייה שלי נהיית מטשטשת, והדבר היחידי שאני מסוגלת להתמקד בו,
זאת היא. כול-כך יפה עדינה ונשית... לא יכולתי לבקש חוויה יותר
מדהימה ממנה... וכשהיא מתקרבת אליי, לנשק אותי... לחיי
מסמיקות, ואני מסתירה חיוך קטנטן של בושה ועונג...
כשהיינו יחד, היא הייתה איתי ורק שלי, וכול בוקר כשהייתה
הולכת, דמעות חנקו את גרוני, מהחרדה שידיו של מישהו אחר יגעו
ביצירות המופת שלי.
וכשאני מסתכלת אל תוך עיניה, אין שום דבר שיוכל למנוע ממני
לחייך.
אני יכולה לסכם, שהיא תמיד תישאר חלק ממני, משום שהיא לקחה חלק
ממני וגרמה לי להבין את עצמי יותר... והייתי רוצה להתעורר כול
בוקר לצידה...

עבר זמן רב מאז שראיתי אותה... ולא התעוררתי לצידה כול בוקר
כמו שחלמתי,ומבטה האחרון לא העלה בי חיוך כמו שחשבתי שלנצח
יקרה, ואמנם הסקרנות, מה היה מתפתח בינינו אם היינו נפגשות
היום, קצת עוקצת אותי... אבל אחרי שהכול עבר, ועבר מהר, אני
חייבת לציין, התאהבתי במישהי, במימדים שלא חלמתי עליהם... ואז
חוף... בעצם נשארה זיכרון מתוק... וכול תחושותיי וההתרגשות
שגרמה בי, פשוט נמוגו... והבנתי, שאולי היא לא הפיה אחריה
חיפשתי...