[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מתי סין-קרונה
/
קפיצה מהירח

ישבנו כל הפלוגה, בציפייה דרוכה, באחד הבסיסים אי שם בארץ,
מחכים למטוס שיבוא וייקח אותנו לשמיים בכוונה שאנחנו נרד למטה
בכוחות עצמנו או בכוח המשיכה ונגיע  איכשהו בחיים.
    חבורה של אנשים טובים  שיושבת לה על פיסת כורכר באחד
הלילות החמים של חודש אוגוסט ומחכה  לציפור גדולה מהשמיים
שתבוא ותיקח אותה ומשננת תפילה כלפי מעלה כדי שיגיעו בשלום
למטה. ורק אני עמדתי שם לבד בחושך נשען על עמוד תאורה, שמאיר
באור חזק את כל שאר החיילים  וחושב איך זה שלכולם יש מצנחים
ורק אני עומד לי פה בתחתונים.
   הגיע המפקד לתדריך אחרון, כולם נעמדו שם בדום מתוח, חניך
תורן צעק: "לקבלת המ"פ היכון להקשב, שתיים שלוש הקשב". שקט
מוחלט השתרר, המפקד התחיל להקריא את רשימת החיילים שיצאו
בדבוקה הראשונה לצניחה. היה לכולם מין מבט מוטרף בעיניים
כשהמפקד קרא בשמם הם ידעו שהם הולכים לחוויה של החיים שלהם,
לכל אחד מהם ייצרב בזיכרון הרגע הזה לצד הפעם הראשונה ששכבו עם
בחורה, הטיול הראשון לאילת בלי ההורים  והג'וינט  הראשון
שעישנו אז במסיבה באילת אחרי ששכבו פעם ראשונה עם בחורה.
"מתי סין-קרונה" צעק המפקד.
"כן המפקד" צעקתי לו בטון המקובל.  השמיעה של המפקדים האלה
משום מה קצת פגומה, אי אפשר לתקשר אתם בצורה נורמאלית אלא רק
בצעקות  ( אם הם באמת לא שומעים טוב אז למה לא לתקשר אתם בשפת
הסימנים במקום לצעוק?)
 " מתי סין-קרונה  אתה יוצא אחרון בדבוקה הראשונה"
"אבל המפקד אין לי..."
"מה אין לך מתי סין-קרונה?"
"אין לי מצנח המפקד!"
"לא שמעתי??"
"אין לי מצנח המפקד!"
"יותר חזק?"
"א י ן  ל י מ צ נ ח המפקד!"
"יותר בקול!"
"א      י         ן       ל       י       מ       צ      נ  
 ח   המפקד!" . עכשיו בטח הוא יבין אותי החירש וידאג לי
למצנח, אבל במקום זה הוא מתחיל לשיר בקצב המארש: " אין למתי
סין-קרונה מצנח/ הצניחה שלו תיגמר בטראח/ אין למתי סין קרונה
מצנח/ ה-יוד בשם שלו תיפול לפח." וכל הפלוגה אחריו, באותו קצב
ופתאום הפלוגה הופכת לתזמורת המשטרה כשהמפקד בתפקיד המנצח,
מנשה לב רן, מנופף עם הרובה כאילו היה שרביט מנצחים והפלוגה
מסתובבת מסביבי במעגלים. אחרי שבעה סיבובים סביבי הוביל המפקד
את דבוקת החיילים אל תוך כבש מטוס ההרקולס  שהגיח לו פתאום
משום מקום ופתח את לועו כליוויתן בולע אל קרבו את חיילי
הפלוגה, ואני אחריהם צועק למפקד בהיסטריה "המפקד אין לי מצנח
אין לי מצנח!!". אני מרגיש כמו בסצינה מהמחזמר שיער, כשקלוד
עולה על המטוס לוויאטנם ושר על מנצסטר באנגליה מעבר לים מול
שורת חיילים שנשרכת כצאן אחרי מפקדם ואני בכלל חושב על איך אני
חוזר מכאן הביתה. כעבור כמה שניות אני יושב בהרקולס כשחבורה של
אנשים, שעד לפני רגע הכרתי כמו כף היד שלי ועכשיו נראים לי כל
כך זרים, מסתכלת במבט מזוגג לכיוון נקודה לא ברורה וממשיכה
למלמל את השיר המטומטם שהמפקד המציא עליי הפעם בקצב הסלואו.
אני מצד שני מתחיל למלמל שמע ישראל ומקווה שהוא באמת ישמע אותי
כי אם לא  אז כנראה שאני צריך להתחיל לאסוף את החפצים שלי
ולהתחיל לזוז לכיוון שלו על מנת להזדכות אצלו על ציוד, אבל כל
הציוד שלי הוא רק זוג תחתונים וכדי להגיע אליו למעלה אני צריך
קודם לקפוץ למטה . מרוב ייאוש אני מתחיל לברר אצל המפקד אם
אפשר לעשות קיצור דרך לכיוון למעלה בלי לעבור קודם השתטחות
כואבת על רצפת הארץ הקדושה שם למטה. המפקד מביט בי וצועק  הפעם
בסגנון רוק כבד "אין למתי סין-קרונה מצנח/ הצניחה שלו תיגמר
בטראח/ אין למתי סין-קרונה מצנח/ היוד בשם שלו תיפול לפח...
אני מרים ידיים וצועק למפקד (כדי שישמע החירש) "א נ י  ק ו פ ץ
ר א ש ו ן!" ואז המפקד עונה לי פתאום בקול רך ונעים כאילו
השטן התחפש למלאך "למה אתה צועק מתי? מצדי תקפוץ מתי שבא לך,
אפילו עכשיו! " באותה שניה נפתחת דלת המטוס, אני מתייצב מולה
כמשלים עם מר גורלי, רוח עזה מנשבת ומאיימת לשאוב אותי אל מחוץ
למטוס בלי שאני אהיה מוכן , אני פורש ידיים לצדדים וסופר
אחד,שתיים וש...ל ....ו.... פתאום אני שומע את הקול של אבא,
צועק" מתי אל תקפוץ!!!" אני תוהה מה אבא עושה כאן במציאות
המוזרה הזו  בין שמיים למוות, אני פותח את העיניים ורואה שאני
עומד על אדן החלון במרפסת בבית של ההורים (קומה שלישית) ידיים
פרושות לצדדים ורק תחתונים לגופי.  אני מסובב את הראש ורואה את
אבא(גם עם תחתונים) רץ לכיווני ומוריד אותי במהירות מאדן החלון
"השתגעת?", הוא צועק, "מה, אתה עושה?". אימא קמה בבהלה ומנסה
לברר מה קרה ואחרי שאבא מספר לה איך הציל אותי ממוות בטוח היא
פונה אליי במבטא הפולני שלה תוך כדי הורדת משקפיה לקצה החוטם "
מה קרה מתי? לא טוב לך אתנו שאתה רוצה לקפוץ?  אני אימא רעה?".
אני מסתכל על שניהם חצי ער חצי ישן ואומר להם שרק חלמתי שאני
צונח בלי מצנח ועכשיו אני רוצה רק ללכת לישון. אני קם ובדרך
למיטה אני שומע אותם מטיחים האשמות אחד בשני איך יצא להם בן
כזה מוזר. ואני?  אני ממלמל  לי בדרכי למיטה "אין למתי
סין-קרונה מצנח/ הצניחה שלו תיגמר בטראח/ אין למתי סין- קרונה
מצנח/ היוד בשם שלו... (הפעם בקצב שירי הערש).







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כמה פעמים ספרת
עד 10 והמשכת עד
11?


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/01 3:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מתי סין-קרונה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה