כשציירתי אותה, זאת הייתה אמורה להיות תמונה לחדר שלי ואז
נסחפתי קצת אתם יודעים יש לי דמיון מופרז, ציירתי חיים שלמים
ותוך כדי המצאתי מושגים, אהבתי את הציור הזה יותר מכל ציור אחר
שאי פעם ציירתי. ציירתי שם חיות מהמון סוגים ועצים ופרחים ואז
ציירתי אותו, מין יצור כזה, יצור הרסני, רציתי שיהיו רק שניים
כאלו אבל, האצבעות שלי אתם יודעים הם עושות מה שבא להן.
האדם שציירתי החליט להשתלט, פווווווו זה היה מדהים איך שפתאום
הוא לימד את עצמו דברים וכתב ספר שלם על איך שאני, על איך שאני
ציירתי את התמונה שלי, חח... מי הוא חושב שהוא, לפעמיים התחשק
לי פשוט למחוק אותו, אבל תמיד עינין אותי מה הוא יעשה הלאה,
הוא היה ממש מענין, עצמאי, היו לו מנהגים ומסורת שריתקו אותי
מסיבה לא ברורה לאמן מתוסכל, ואז BOOM נולדו לו עוד אדמים ועוד
אדמין ולהם עוד ועוד והם שכחו ממני בכלל , הם שכחו מי צייר
אותם, ראיתי אותם שמחים ועצובים ובוכים ומאושרים ומאוכזבים
ומאוהבים וממש קינאתי בהם, נורא רציתי גם אני להרגיש כמוהם את
זה...
חחח... פעם אחת שמעתי בתמונה שעל הקיר קופץ על אבן ואומר שהוא
היה רוצה להיות אלוהים... לשלוט על הכל!
פפפ... מה הוא חושב שהוא, הוא לא יודע בכלל על מה הוא מדבר,
אני פה מאד שאני זוכר את עצמי מנסה למצוא מה לעשות  מוצא צבעים
בתוך התוהו ובוהו הזה  ומצייר לי חיין, אני לבד אף פעם לא
הרגשתי, רק הסתכלתי איך הם מרגישים, הוא יודע איך זה לא
להרגיש? הם בכלל מעריכים את היכולת להרגיש?
לשלוט על הכל...  אני רק נותן את הפוש לחיים וזה רק אם הבן אדם
שצריך עזרה מוצא חן בעיני .. כן? כי לא כולם ראויים לעזרתי,
בעצם אני בכלל לא עוזר להם , הם מצליחים הכל לבד רק שהם לא
יודעים על זה.
יום אחד הסתכלתי על הקיר וראיתי שכל הדברים שהכי אהבתי נהרסו,
שהוא הרס אותם את הטבע, הימים והמדבר והחיות, הכל השתנה, הפך
לסינטטי ורעיל ומזוהם, והאחריות היא לא שלי, אני רק ציירתי
ציור מתוך שיעמום