[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה סיפור על רחל, היא באה ממשפחה חרדית.
יש לה 2 אחים ואחות גדולים ממנה ועוד 3 אחים קטנים. רחל אוהבת
מאוד את האחים שלה חוץ מאחותה הגדולה, היא כבר עברה את הגיל של
החתונה כי לא מצאו לה שידוך ולכן היא ממורמרת ומרוב כעס
ועבודות בית היא נהייתה מכוערת ותמיד כשראתה את רחל קינאה בה,
היא קינאה ביופי המיוחד שלה למרות שיש לרחל משהו במוח שהרופאים
אמרו שלא יתרפא. תמיד שהיו באים תיירים והיו שואלים איזה
אטרקציות יש בעיר היו אומרים לכו לרחל,
צלמו אותה, היא אטרקציה של כל העיר, היא יפה עד כדיי שיגעון!
כשהייתה הולכת בשוק, שדייה הגדולים היו מציצים טיפה החוצה
מהמחשוף של השמלה שתפרה לעצמה, כולם היו מסתכלים עליה - הבנים
בעיניים שרוצות לגעת והבנות בקנאה שאכלה אותן מבפנים.
אבי הוא חבר ילדות של רחל מאז שהיא זוכרת את עצמה. תמיד אחריי
בי"ס היו נפגשים עד מאוחר בלילה, ככה כל יום. אף אחד לא הבין
מה היו עושים כל-כך הרבה זמן ביחד.
אחותה של רחל תמיד כעסה כשהייתה מאחרת לארוחת ערב בגלל המשחקים
הטיפשיים
שלה והייתה שולחת את רחל רעבה לחדרה. אימא שלהם מתה כשילדה את
רחל ולכן אחותה הגדולה לקחה על עצמה את התפקיד של אם הבית. יום
אחד כשנפגשה רחל עם אבי הוא הסתכל עליה מוזר. הוא לקח אותה
לאוהל שלהם שבנו יחד במדבר, הוא תמיד אמר לה שכשיהיו גדולים הם
יתחתנו והוא יבנה לה ארמון. הם נכנסו לאוהל והוא אמר לה שהיום
ישחקו משחק שונה. "תורידי את השמלה, אני רוצה לראות אותך, את
כולך."
רחל לא הבינה איזה מן משחק מטופש זה, אפילו לא נשמע כייפי. בכל
זאת הורידה את שמלתה. הוא הסתכל על הרגלים שלה ועלה במבטו
למעלה עד שהגיע למשולש שמחבר את הרגליים. המבט שלו נעצר שם.
"נו איזה משחק משעמם אבי, בוא נשחק במשהו אחר."
הוא לא ענה לה, רק המשיך להסתכל עליה במבט מוזר שלא הבינה. גם
יום למחרת הוא
ביקש לשחק איתה במשחק הזה וגם ביום אחריו והיא הסכימה שיסתכל
למרות שהמשחק נראה לה קצת משעמם. יום אחד אחותה של רחל החליטה
לראות מה היא ואבי עושים כל הזמן בחוץ. היא חיכתה שיצאו מהבית
ובערמומיות עקבה אחריהם. היא ראתה אותם נכנסים לאוהל. ישר הלכה
הביתה ופרצה בצעקות לאביה שרחל ואבי מזדיינים, הם עושים מעשיי
סדום והתחילה לקלל את רחל. "הזונה הקטנה עושה מה שבא לה, בושה
למשפחה שלנו,
מגיע לה למות!" האבא הציע לחתן את רחל עם אבי והאחות פרצה
בתוקף: "לחתן אותה? מגיע לה למות על מעשייה הנתעבים ואתה רוצה
לתת לה פרס ולחתן אותה?!" האחות רתחה מעצבים וכעסה על שאביה
אהב את רחל כל-כך. כשרחל חזרה היא נעלה אותה בחדרה רק
עם לחם ומים. רחל לא הבינה מה עשתה, סה"כ שיחקה עם אבי קלפים
באוהל שלהם.
אחרי יום שמעה רחל את אחותה הזקנה המרירה מגרשת את אבי מהבית.
"לך, היא לא
רוצה לראות אותך, חוטא!" אבי הלך עם מבט מושפל, לא מבין מה קרה
לרחל. אחריי חודש רחל כבר השתגעה בחדר הקטן והרגישה שאין לה
אוויר. אבי בא ושיחרר אותה דרך החלון והם הלכו לאוהל שלהם. רחל
כל-כך שמחה לראות אותו שוב. "בוא נשחק במשחק שלך."
"לא רחל, לא היום, נשחק בו אחריי שנתחתן". יום אחד אחותה של
רחל נכנסה לחדרה של רחל בבוקר וראתה שרחל לא שם. בערב היא
נכנסה שוב וראתה אותה מחייכת. אחותה התמלאה בכעס ולקחה אותה
לדבר עם אביה אך הוא אמר שצריך לחתן אותם. אחותה של רחל שוב
השתגעה אבל דעת אביה הייתה נחושה. בלילה רחל נרדמה כמו נסיכה,
יודעת שמחר היום הגדול שלה ושל אבי. אחותה של רחל באה לעבר
חדרה של רחל מאוחר בלילה והסתכלה עליה ישנה. רחל התעוררה
והספיקה לראות את הלהב של הגרזן מונפת לעברה קצת לפני שראשה
היפה ניתק מגופה. אחותה של רחל קיבלה מאסר עולם ואבי ומשפחתה
קיבלו כאב לב.

רק אחריי המשפט התברר שרחל מתה בתולה.

הסיפור נכתב בהשראת שרה אנג'ל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הייתי יכולה
להיות אדם של
בוקר,
אם הוא הוא לא
היה מתחיל כל כך
מוקדם ביממה.


הממורמרת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/04 11:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון ברקאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה