השאלה היא פשוטה ולפעמים אינה קיימת,
והרי זה האופטימי והפסימי כאשר הם נפגשים באיזו שהיא נקודה,
אם קיימת ידיעה איפה ואין או שאולי זה באיזה שהוא קיבוץ שבו
הבנים כבר לא חוזרים, שם איפה שלפרה יש נקודות שחורות מסביב
לפסים לבנים.
למעשה כמו הכוכבים שמנצנצים בערב קריר מסביב לאופטימי ובהם
נראות תשובות ששוב אינן קיימות אלא בדמיונו שלו.

והידיעה על הקיבוץ שבו יש רק אנשים זקנים שהחליפו צעירים
אופטימים בחולים פסימים לתקופה שלא יכולה לחזור.
בעצם זה כבר מעבר לזיקנה האולטימטיבית הכמעט רצינית,
זה הבריחה מהמציאות המעוותת שקיימת במוסדות שכבר אין בהם צורך
ואולי מעולם לא היה, כיוון שכבר הוכח שהפרה (ואין זה משנה
ציבעה) תיתן חלב.
והיא לעולם לא תכיר את האופטימי או הפסימי שניפגשים במן תקופה
שבה חייב להיות קץ לניקוד השחור ולפסים הלבנים.