זרע האהבה גדל בשממה.
קוץ שגדל בנשמת אפה של ילדה מוכה.
יופי פנימי שצמח ממנה, נעלמה הילדה.

אגרוף כחץ משמים חדר לתוך ביטנה.
הזרע חש בדקירה.
הוא חש שיום יבוא ותבוא הנקמה.

נולד עיוות של ילד מכונה.
פגוע בליבו כמו בנשמה.
אז אימו המוכה הלכה לעולמה.

שנים של עיוות שצמח בשממה.
ריחפו על נער עם לב מכונה.
דחפו אותו לביצוע הנקמה.

בכלא שחור מלא סורגים של דממה.
יושב מי שהיה זרע של אהבה.
יושב וכבר לא חולם על אימו שמזמן נעלמה.

השופט התחשב ושלח לעשריים שנה.
את הזעם ששכב בלב הנקמה.
על ניסיון של הרג אב בלי נשמה.