New Stage - Go To Main Page

רועי בלום
/
שחמט - חלק 2

הרחוב התקדם במהירות סביבו הדמות הרחוקה היושבת כפופה על ספסל
התקרבה אליו במבטו המביט לכל עבר ולא רואה דבר, הוא נעמד מול
הדמות מתנשם בכבדות חש מוזר אינו בטוח בעצמו חושב האם המהלך
נכון, המלכה פעם אמרה לו "גם כאשר אתה לא בטוח אם המהלך שלך
נכון אם הרמת כלי עשה את המהלך, אין דרך לחזור אחורה, ואסור
שהשחקן שמולך ירגיש כי אינך בטוח בעצמך, המשחק עצמו הוא רק חלק
אחד מהדרך לניצחון."
הוא חזר לעצמו מרחיק במעט את הזיכרון מראשו אולם שומר אותו אי
שם במקום בו שמר את כל זיכונותיו, הדמות שמולו נראה היה כי כלל
אינה רואה אותו, יושבת כפופה על הספסל מביטה על שביל נמלים הנע
במהירות מנקודה אחת לנקודה שניה בשביל אין סופי. הוא בקושי ראה
את עיני הדמות שעוקבות בכל פעם אחר נמלה אחרת מבלי להזיז את
הראש במילימטר אולם ברגע שנמלה עוזבת את המרחב שהעיניים
מסוגלות להבחין בה הן עוברות לנמלה אחרת ומבצעות מעקב אחריה.
שיער כהה ומקורזל היה על ראש הדמות, קמטים ישנים חרצו את פניה,
נראה לו לרגע כי הדמות לא ממש הבחינה בו עדיין אולם הוא למד
מזמן שבמשחק לא כל מה שנראה הוא אכן מה שרואים.
שיעול קצר משך במעט את תשומת ליבה של הדמות שלרגע קצרצר הרימה
את עיניה אליו ואז הורידה אותן בחזרה לנמלים לא ממש מגיבה,
"אתה המסטר?" הוא שאל  בקול שקט לא בטוח אם לקוות או שלא, משחק
במעט הקלפים שנותרו לו יודע שאם לא ישחק נכון את המהלך ההפסד
יהיה גדול מידי, אולי ההפסד האחרון.

הדמות עדיין לא הגיבה ממשיכה לבחון נמלים. בקצה העין הוא לפתע
הבחין כי אחת האצבעות של הדמות נאה ומסמנת לו בתנועות קטנות
לשבת לצד הדמות. ההתרגשות החלה לאחוז בו יודע שיתכן שזו סתם
תנועה לא מכוונת מצד הדמות המבוגרת שמולו ויתכן שזה הסימן שהוא
היה אמור לצפות לו, הוא התיישב ליד הדמות ריח מוזר נבע ממנה,
הוא ציפה לסירחון לאחר שראה את הבגדים הישנים שעל גופה בגדים
שנראה שלא נוקו שנים אחדות אולם לאחר מבט ממושך הבחין כי
הבגדים נקיים ואין עליהם אפילו בדל אבק, הדמות נראת שונה מרחוק
מאשר מקרוב, המהלך מתקדם חש בעצמותיו, השתיקה הפריע לו אולם לא
ניראה כי הדמות מתכוונת להפסיק להביט על הנמלים.
הוא התכופך והחל כמוה להביט על אחת הנמלים מסיר מבטו מהדמות,
"טיפשות" הדמות פלתה לכיוונו כמעט מייד "טיפשות היא מצב בלתי
ניסבל כמעט" המשיכה בשקט מגיע רק לאוזניו "האם אתה טיפש, או
שהינך יהיר?" שאלה והשתתקה, הוא נידהם לא בטוח מה לומר, הוא לא
ציפה למהלך שכזה כבר שנים שלא אמרו לו שהוא טיפש, מהלכיו
התקדמו במהירות וכל אחד מבריק ממשנהו אולם הוא חש באותו הרגע
כמו שאמרה הדמות, חושב אחורה ורואה מהלך ההתקדמות שלו לכיוון
הדמות ברחוב היה מהלך חסר כל היגיון, כל מי שהיה רוצה בו היה
יכול להבחין כי הדמות הייתה נקודת הקצה שלו, כל אחד יכל להבחין
כי הוא מדבר עם הדמות הכפופה, וכל אחד יכל.. כמה שטויות הוא
עשה בזמן קצר כל כך, הוא למד מהר אומנם ניתח את המצב במהירות
דומה אולם לא סלח לעצמו על מעשיו, מבין כי מי שמולו שונה ממנו,
מבין כי הדמות ראתה אותו היטב כבר מהצעד הראשון שבו הוא נע
לכיוונה, הבושה עלתה בו והוא חש שוב כאילו המלכה הלמה בו ממקום
לא ברור והוא חטף את המכה בכל הכוח.





הוא ירד מהרחבה צולע אחרי המלך, המכות סובבו אותו לחלוטין, לא
היה לו ברור מדוע התרומם בכל פעם כאשר היכתה אותו, הוא חש כל
מכה ומכה בקרב הקצר שוב עוברת נוחתת לתוך גופו, הדקות האחרונות
חלפו בראשו שוב ושוב והוא ניתח אותן כמו שניתח כל דבר אחר
בחייו, כל מכה שחתף כל מבט שנתנה בו המלכה שהשתנתה מרגע לרגע,
מזילזול עמוק לתחושת גאווה שהינו עדיין מסוגל להתרומם, כל טיפת
דם שעפה מחלקים שונים בגופו הפצוע ונחתה בשקט על הרחבה הדוממת
מצטרפת למאות טיפות אחרות שצבעו אותה באדום בוהק, מוחו סרק
לאחור כל צעד שלה שנע בחינניות על הבמה הודף בקלות את
הניסיונות המגושמים שלו להדוף אותה. הוא חש שהוא מתחיל לנוע
נכון כבר במהלך הקרב לומד בזמן שחוטף, מעולם בכל חייו לא היה
צריך להלחם בדרך זו הוא היה חכם מספיק כדי להמנע מאלימות
שתיפגע בו, הוא ידע לנווט אחרים שבהתאם למקומות שרצה שיהיו
בהם, אולם המהירות שהדברים באו אליו בזמן הקצר האחרון הפתיע
אותו ולא נתנה לו לנווט, הוא הופתע לדעת כי לאחר שחטף כל כך
הרבה בכל מקום, הוא כבר יודע גם להחזיר מעט, המכה הראשונה הגיע
אליו כל כך בהפתעה וחדרה כל כך עמוק, הוא לא ממש הבין מהיכן
היא מגיע וניסה לנשום עמוק תוך כדי זה שהוא מצד אחד מתרחק ממנה
מצד שני מנסה להחזיק את עצמו עומד, היא לא ממש התיחסה אליו
והמשיכה להלום בו כמעט בפראות מנחיתה מכות חזקות מדויקות
לגופו, מוחו יכול לחוש את השניות הקצרות שחלפו עד שהוא התמוטט
בפעם הראשונה על הרחבה, הוא חשב שהעולם עכשיו ישחיר והוא יאבד
את ההכרה אולם משהו בו סירב להכנע והוא הביט בה ממקום משכבו
ממתין לראות מה תעשה לא בטוח מה הוא אמור לעשות לא מצליח עדיין
להבין את חוקי המשחק. היא סימנה לו בבוז להתרומם והוא קם,
פרצופה לא השתנה הרבה מהבוז אולם שוב ניראה מרוכז כאשר היא שוב
החלה לחבוט בו,כל מכה מכוונת היטב חודרת את הגנותיו המעטות
שניסה להכניס. מוחו החל להשתלט על המצב לאחר שהתרסק בפעם השניה
על הרחבה, היא שוב התרחקה ממנו מביטה בו בבוז, גופו צעק לו
עיניו בכו דמעות של דם, אולם המוח שלו התחיל לפעול במהירות,
הוא החל לראות את שעבר עליו בכמה הדקות שהיא הכתה בו, מסרב
להניח לה להשפיל אותו מסרב להניח למבט הבוז להיות מולו. ניתח
במהירות את המכות אחת לאחת בשניות שהיה על הרחבה שכוב ושוב
התרומם, היא שוב ניגשה אליו וניסתה להכות מכה אכזרית ישר
בפרצופו, ידו התרוממה בגמלניות לא בטוחה בעצמה מצליחה להדוף
אותה במקצת כאשר הוא מרגיש כי לחיו חוטפת את המכה החזקה, הוא
התרחק מעט ושוב ניכנס למצב התגוננות מנסה להדוף את מכותיה
שהפכו לאיטן למהירות יותר וחזקות יותר, גופו העייף ניסה לסרב
לפקודות מוחו שהרים בכוח בכל פעם יד אחרת להגן על עצמו, הוא
מעולם לא ניתקל בתחרות איגרוף כמו זו שבה המתמודדת ממשיכה
להכות את המתמודד והוא ממשיך לחטוף ואין איש שצופה בקרב, אין
שופט ויותר גרוע מהכל בעיניו עדיין אין חוקים, ההתרסקות שלו על
הקרקע באה אליו בהפתעה כאשר הוא חש שהוא מצליח להגן על עצמו
מרוב מכותיה היא בעטה בו בכוח במרכז גופו והוא התקפל על הקרקע
זועק בכאב מבחין במבטה כבר לא מזלזל אלא משועשע מביטה בו
מחייכת מסמנת לו להתרומם, גופו סירב לכל ניסיון של מוחו שריריו
בכו וזעקו בשעה שהוא ניסה להתיישר  ורק אחר דקות ספורות שבהן
היא המשיכה להביט בו הוא הצליח להתרומם. הקרב שונה עכשיו והיא
החלה להלום בו גם ברגליה, גופה שכלל לא הזיעה בפעמיים הראשונות
שהוא נפל החל להזיע והוא כמעט ויכל להעריץ את גמישותה בזמן
שהיא הפליאה בו במכותיה הפעם ברגליה, לא משתמשת כמעט בידה מידי
פעם הודפת אותו ושולחת בעיטה חזקה לכיוון ראשו, הוא עף בכל פעם
על החבלים שסביב הבמה מסרב בכוח שאינו מבין מהיכן מגיע ליפול
שוב והיא הולמת בו, לבסוף בעיטה חזקה לגב שלו שהוא כלל לא
הבחין מהיכן הגיע הכריעה את גופו והוא התמוטט שוב מתחיל לחוש
את השחור חודר לתוך תוכו קובר אותו בו, מוחו היה עייף מנסה
לעורר אותו, ידיו היה ללא תחושה וכל שהוא חש היה כאב ששודר מכל
מקום בגופו לראשו וזעק שם. השחור החל עוטף אותו הוא המתין לו,
לא  מרגיש כי הינו מסוגל להתרומם שוב. זיכרון חדר לתוכו מעט
לפני שהשחור כבש אותו והוא ראה אותה שוב ברחוב אז מביטה בו
אומרת לו שלושה מהלכים למט, הוא שנא לקבל מט והחל להרחיק את
השחור ממנו, טעם הדם בפיו עורר אותו להפתעתו ולמרות שלא חש את
הגוף שלו מתרומם הבחין לפתע שהוא שוב עומד מולה, ידיו מעט
באויר מגוננות על פניו והוא עומד ספק מרחף מולה לא בטוח מה היא
עומדת לעשות לו, חושב אולי התעייפה מעט מאבד את זה כאשר מבחין
בעיניה. היא עוד לא התחילה הוא ראה אותה משדרת לכיוונו, אם
קודם חטף פה ושם והצליח להגן על עצמו מידי פעם הרי שהפעם היא
נתנה לו כל מה שהיה בה, הוא כבר לא צעק, כלל לא מבחין מאיפה
מגיעות המכות, הסערה שהיכתה בו מסביב הייתה אכזרית וחשפה כל
חלק בו. גופו כבר לא זעק למוחו כי מוחו היה אטום לו, רואה את
הכל כאילו מבחוץ מבחין בה מכה בו חודרת לתוכו מצליפה בו
במכותיה במהירות מחזיקה אותו באויר יותר מאשר רגליו מחזיקות
אותו, בכל פעם כאשר הוא כמעט ונופל  מכה חזקה שלה מחזירה אותו
לעמוד לעוד המתנה למהלומה שתגיע מצד זה או אחר. הוא כבר לא חש
את טעם הדם וכאשר נפל הפעם כבר לא ניסה להתרומם, גופו כבר לא
היה מקשיב גם עם מוחו היה מסוגל לשדר לכיוונו איזו שהיא פקודה,
הסערה שחלפה דרכו הוציאה ממנו את כל מה שכבר אף לא היה בו,
והוא נישאר שוכב מעבר להתעלפות מעבר לשינה אפילו למות הוא חש
שאינו מסוגל, עיניו המדממות הבחינו בה מידי פעם מסביבו, ניראה
היה לו כי אפילו היא התעייפה, בקושי שמע אותה מתנשמת  ומוחו
שנראה היה שיצא מכלל שימוש הצליח לגרום לגופו להתעורר, הוא ידע
שזו הפעם האחרונה, ידע כי מספיק שהיא תירק עליו הפעם והוא מייד
יתמוטט מבלי שיהיה איזה שהוא סיכוי שהוא יוכל להתרומם, ידע את
זה לא מתוך חשיבה או לוגיקה כל שהיא, אלא ידע את זה מתוך תוכו
שזו הפעם האחרונה שהוא נעמד. ידו התאמצה להתרומם כדי לנקות את
הדם סביב אחת מעיניו על מנת שיוכל לחפש אותה במבטו, הוא הבחין
בה אוחזת מגבת מנקה זיעה ממצחה מביטה בו, עיניה שעד כה היו
שופעות בוז ושעכשיו הביטו בו במבט שונה, הייתה בהן גאווה שהוא
לא הצליח להבין אותה, כנראה שניגמר המשחק כיוון שהיא ניגשה
אליו והחלה מנקה את פרצופו מהדם בעזרת מגבת רטובה, הוא עדיין
לא הבין מה בדיוק קורה פה והחל לחוש כיצד העולם מתחיל להימחק
לו כאשר היא הושיבה אותו נישען על אחד העמודים פצוע כולו והיא
מתרחקת בלי להביט בו, עיניו נעצמו והוא איבד את עצמו כמו
שמעולם הוא לא עבד, מוחו ניסגר ממתין ועיניו פתוחות אולם לא
רואות דבר.





הדמות הכפופה התרוממה מהספסל עדיין לא מביטה בו החלה מתרחקת,
הוא הבחין שהיא ישבה על חתיכת נייר מקופלת שהרוח התחילה לשחק
בה, לרגע חשב להתרומם ללכת אחרי הדמות אולם אז ניזכר המילים
הפוגעות שזו השמיע לכיוונו, יודע כי הוא כמו פעם גם עכשיו
ניבחן. גופו לא זז והוא כמו תמיד נתן למוחו לבחון את העיניין
יודע שבסופו של דבר משם תגיע התשובה, עיניו הביטו על הנמלים
שעליהן הביטה הדמות וסרקו לאחור כל שלב החל מהרגע בו הלך
לכיוון הדמות ועד רגע זה בו הוא ישב והביט בנמלים, רק בפעם
השלישית הצליח להבחין שמשהו לא מסתדר לו והחל לשוב פעם אחר פעם
לרגע בו הדמות התורוממה, הנייר לא היה שם כאשר היא קמה. הוא
הבחין רואה את זה כמו בסרט במבט לאחור, הנייר שהוא ראה רגע
לאחר מכן לא היה שם, הוא הרים את הראש באיטיות מביט ברחוב צופה
מחפש דמויות שמביטות בו יודע שגם עם יצאו לא יתקיפו אותו
מידית, איש לו תוקף מלך אלא אם כן הוא יודע שהוא מנצח. מוחו חש
כי הוא מבחין בנייר דבוק לספסל ועליו מפה ישנה עליה מצויין
איקס שניראה ישן אף יותר מהדף שמסמן נקודה על מפה שמעטים
הכירו, בזכרונו הוא הצליח להזכר במפה הזו, יודע כי איש לא ידע
מה היא למעט אם היה רואה מפה כזו לפני שנים אחדות, גם הוא  ראה
מפה זו במקרה אז וכמו כל דבר היא נשמרה במוחו אי שם ממתינה
ליומה. הוא התרומם מהספסל פונה לצד השני של הרחוב מתקדם
במהירות על מנת להגיע לנקודה המסומנת שם יודע שגם אם יבחנו את
הספסל ואף אם יראו את חתיכת הנייר הקרוע אין כמעט סיכוי שמשהו
ידע לגשת לנקודה המסומנת ואף אם יעקבו אחרי הדמות המבוגרת הרי
שלא היא ולא הוא הלכו לכיוון האיקס שעל המפה, הוא סימן מקום
שכבר מזמן אינו קיים, אולם מקום שכל שחקן שחמט אמיתי ובטח כל
מלך יודע איפה הוא.
הוא לא היה בטוח עדיין אם הדמות תועיל לו או שלא, אבל לתחושתו
הגיע הזמן שמהלך כל שהוא יצליח לו לאחר איבד את כל חייליו בזמן
האחרון עד האחרון שבהם, מבחין כי השחקן השני משחק מהיר ומלוכלך
אם חוקים משלו אבל הוא עדיין לא איבד את המלך, והמלך הזה יודע
להלחם.





דמות הופיע מול עיניו אותה אחת שסימנה לו ברחוב ללכת בעיקבות
המלכה, העמוד שעליו נישען ניראה כדבר היחיד היציב בחייו, כל
גופו עדיין כאב, המכות עדיין הורגשו אחת לאחת. הוא לא היה בטוח
מה עשה שהגיע לו לחטוף כל כך הרבה אבל הבלונדינית כבר לא הייתה
שם והיא הכתה בו כל כך הרבה, הדמות התקופפה עומדת במצב קריעה
מולו בוחנת אותו את כתמי הדם שעל ההרחבה הכמעט אדומה לחלוטין
מדמו שלו. הוא לא זכר אם הצליח להכות בה אפילו פעם אחת ואם יש
סיכוי שלפחות אחת מטיפות הדם שייכת לא רק לו אלא גם לה, הזמן
שהזדחל באטיות נתן למוח שלו לשוב לפעילות לאחר שנדם לחלוטין
מוטש ממנה, מעולם לא עשו לו מה שהיא עכשיו עשתה לו. גם אם לא
יצא לו להלחם כך על חייו הרי שהוא כבר עבר מבחנים פה ושם בהם
היה צריך לאמץ את מוחו מעבר לרגיל. כבר היו לו מקרים שכמעט ומת
בגלל מאמץ מוחי גדול מדי, או לפחות כך חש, אולם הפעם הוא היה
מותש, מוחו עבר מאמץ שמעולם לא ידע וגופו היה שבור מבפנים
ומבחוץ, הדמות משכה אותו כלפי מעלה הוא הופתע לחוש כי הוא
מסוגל לעמוד בכוחות עצמו, המגבת שהייתה לידו, זו שהיא ניגבה את
פניו בה הייתה אדומה לחלוטין, בוהקת בתוך נקודות וכתמים אדומים
נוספים שהוא ידע כי הגיעו מגופו שלו.
הוא ניסה לנחש כמה זמן עבר מהרגע בו עזבה אותו עד לרגע זה בו
הדמות מולו עזרה לו להתרומם אולם הוא לא הצליח, לראשונה בחייו
מוחו היה חסר יכולת מינימלית, פחד חילחל לתוכו  כאשר הבין את
זה יודע כי לעולם אסור לו להגיע למצב זה שוב.
הוא דידה מעט בכיוון הדמות שירדה מהבמה עוזרת לו לרדת אחריה
מתיישבת על אחד הכיסאות שמסביב לבמה מביטה בו בזמן שהוא בקושי
רב מתיישב לידה מביט גם כן על הבמה מנסה להסדיר את מחשבותיו לא
בטוח עדיין מה מצבו, הדמות שהביטה בו שתקה בזמן שהוא הבחין
בנער עולה על הבמה עם סמרטוט מתחיל לנקות את הדם שלו מקרצף
במרץ לא מביט לכיוונם. ניראה היה כי הדמות שלידו מחפשת איפה
להתחיל והוא בשימחה היה עוזר לה אם רק היה מסוגל לדבר ולהוציא
את כל השאלות שהיו בו, מוחו התחיל לשתף איתו פעולה והזמן שעבר
עליו החל לחלוף לו בראש בעוד הוא בוהה בנער מנקה את הדם שלו,
"זה פיון" אמרה לפתע הדמות לידו "הוא פיון ואני מלך" אמר
והשתתק נותן למידע לחלחל לתוכו.
הוא המשיך להביט על הנער בזמן שהתחיל לחוש את הכאב העולה
מגופו, הוא לא היה בטוח מדוע רק עכשיו המוח שלו מתחיל לשלוח
אליו גלי הלם וכאב מהגוף שלו, הוא זכר את ההליכה שרק לפני דקות
אחדות ביצע לכיוון הכיסא שעליו ישב, זכר היטב שלא הייתה תחושת
כאב, הייתה איזו עמימות בנושא שהוא לא הבין אותה ועכשיו מתחיל
הכאב לחדור, מבין שזו איזו שהיא הגנה שהמוח שלו נתן לו בזמן
הקרב החד צדדי שעבר עליו רק לא מזמן, ניסה להתמקד במה שאמרה
הדמות שישבה לידו ולא בכאב שיותר ויותר זעק לכיוון מוחו.
המלך הסתובב לכיוונו והביט בו, "אני אמור להרוג אותך עכשיו, או
להכין אותך לעתיד" שוב השתתק מנסה לבחון מה המשמעות של מה שאמר
לכיוונו, כאשר גופו שבור ומוחו זועק לא מבחין בדבר ואז ממשיך
"מה שעברת עוברים מעטים מאוד, רק אילו שניכנסים למשחק יכולים
לעבור את מה שעברת, ורק אילו שהמלכה בוחרת יכולים לנסות להכנס
למחשחק" המשיך מביט עליו מצפה לתגובה למבט שונה אולם לא זוכה
לדבר, לא יודע כי המוח העייף שלו קולט כל מילה ומילה ומתעד
אותה היטב בוחן אותה לכל כיוון מספר פעמים עוד לפני שהמילה
הבאה מגיע.
"המלכה בחרה בך מסיבותיה שלה, ואני תמיד מקבל את סיבותיה שלה,
עד היום היא מעולם לא טעתה, או שאני לא יודע על טעות שהיא
עשתה" הוסיף בחצי חיוך ממשיך לבחון את הפרצוף הפצוע המביט בנער
המנקה את הבמה. "יכולת להיות כלום עם לא היית מתרומם בפעם
הראשונה, אז אפילו פיון לא היית, אנו לא מקבלים כאילו שאינם
יכולים להתרומם אפילו פעם אחת," אמר בבוז לכיוונו והמשיך בקול
שונה "יכולת להיות פיון אם היית נישאר על הבמה בפעם השניה
שנפלת, חייל פשוט, חייל שקל לי להקריב אותו חייל שבהמלכים
מסויימים יכול אולי להפוך לכל מה שירצה אולם בשל חולשתו סכוייו
קלושים.
יכולת, להפוך לבעל תפקיד במשחק: רץ או סוס, להצטרף לאבירי,
להיות מאילו התוקפים בשבילי, בשביל המלך מנסים לעזור לו לנצח
במשחק נוסף, באים בהפתעה מהצד או ישירות, אילו החשובים מעט
יותב מהפיון, אילו שיש לשמור עליהם בקרב כי מעטים הם ויכולתיהם
גבוהות, אך אתה בחרת שוב להתרומם.
יכולת להיות צריח, המגן בגופך עלי, המלך שלך, שומר השער עצמו,
היינו מלמדים אותך להגן באכזריות על המלך לא לתת לאיש לעבור
להידחף להתקרב, היית בין חשובי אנשי,אולי החשוב ביניהם, אולם
גם אז בחרת להתרומם.
יכולת לנסות להתחרות במלכה דבר שאף מלכה לא תסכים, וחשת היטב
את זעמה כאשר הסערה חלפה דרכיך, היא יכלה להשמיד אותך אז
ולמנוע ממני את הצורך להחליט... אולם גם אז התרוממת.
עכשיו עלי להחליט האם ביום מן הימים תהיה למלך, האם תתחרה בי
או באחרים או שעלי להשמיד אותך כאן במקום." סיים לרגע מביט
בעיניו "האם תהווה איום לגבי כמו שהמלכה חושבת, אני לא בטוח,
עיניה לא משדרות דבר וזה מפחיד אותי, האם עלי לשלוח צריח
מצריחי על מנת להשמיד אותך לפני שתעלה  לגדולה או שעלי לעשות
זאת בידי שלי" שוב הביט בעיניו המלך מנסה לחדור לא רואה דבר.
עדיין היו לו המון שאלות אולם הוא בחר לשתוק, כבר מזה שניות
רבות יכול היה לדבר, דברים החלו להסתדר בפאזל, דמות הנער שניקה
את הבמה כבר לא הייתה שם וגם אילו הייתה שם לא היה מבחין בה,
מוחו רץ במהירות, המילים הסתובבו ורצו דחפו וחזרו למקומותיהן,
עיני המלך הנעוצות בו היו שם גם כן אבל רק ככתם באפילה, כמו
בכל משחק אשר התחיל הוא חש את הכלים מונחים מולו, הוא צריך
לעשות את הצעד השני, השחקן שמולו חשף את עצמו אולם הוא מוגן
היטב, מלכודת היבהבה במוחו בפראות מודיע לו את שהיא רואה, ואז
שקט, הכל הסתדר החתיכות התישבו במקומן התוכנית החלה זמן לבצע
מסע ראשון בדרך לניצחון, הוא שנא להפסיד והתכוון לנצח "אני
מהיום שלך" ענה למלך והוריד את ראשו, "אולי מחר היום אני צריך
לנוח" הביט בו לשניה לכיוון עיניו ואז מסיר מבטו מכופף מעט את
ראשו, ממתין לגזר הדין.
המלך שתק לעוד רגע ואז קם והחל מתרחק, הוא שמע היטב את מילותיו
בזמן שנעלם מאחור.
"המשחק התחיל, גם אני שונא להפסיד אבל אני אוהב משחקים
מעניינים."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/5/04 10:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה