[סיפור זה מתרחש באחד ממרכזי הקניות המפוארים של גוש דן.
מסיבות מובנות, שמו לא יצוין כאן. נועם וניסו - הלא הם האחים
גרין! - צועדים תחת הניאונים הנוצצים לאורך שדרות השיש המלוטש,
מפלסים דרך בין המוני צעירים יפי תואר ורבבות נערות שופעות
זוהר].

נועם: אתה באמת רוצה לקנות נמר?
ניסו: לא נמר כי אם טיגריס.
נועם: אתה רציני?
ניסו: כן כן, נמר זה סתם פוזה בשביל זה אני רוצה טיגריס.
נועם: אני כבר לא יודע אם אתה רציני או סתם מתבדח.
ניסו: חלאס! אלף פעמים שאלת אותי אתה רציני אתה רציני... חלאס
אני אומר לך אני רציני. אתה לא מכיר את ניסו?
נועם: אבל למה אתה רוצה לקנות דווקא טיגריס?
ניסו: אלף כל זה הולך טוב עם הריפוד של הספה בסלון, בית כל אל
תשכח בשכונה יש עכשיו מכה של פריצות וטיגריס זה שומר אלף אלף,
וגימל כל זה טוב בשביל להתחיל עם בחוריטות.
נועם: אני לא בטוח שניתן לגדל טיגריס בדירת שניים וחצי חדרים
בקומה שלישית בלב תל-אביב.
ניסו: אז מה אתה רוצה להביא חתולה?
נועם: חתולה היא חיה מאד נעימה, ואגב, היא והטיגריס משתייכים
לאותה משפחה.
ניסו: גם אנחנו אותו משפחה, אז מה, אתה רואה אצלנו דמיון?

[נועם מביט בניסו, מהורהר]

ניסו: מה אתה בכלל מוכר לי חתולה? בשביל מה זה טוב, מה, שיבוא
הפורץ אז קיצי סתם תעשה לו מיאו מיאו וההוא יברח?
נועם: יש לנו פלדלת.
ניסו: ואיך נביא בחורות הבית, אה? מה תגיד להן "אולי תרצי לבוא
לדירתי להשקות את קיצי בחלב?" "התחפצי להתלוות אליי על מנת
ללטף את קיציל'ה?" איזה בחורה תרצה לבוא, אה? ככה עם הטיגריס
אתה שורק לבחוריטה ושהיא מסובבת את הראש אתה אומר לה "מאמי,
רוצה לבוא אליי להזין את הטיגריס?" ואני אומר לך, באחריות, כן?
אף בחוריטה לא תגיד לך לא.
נועם: מה יאכל הטיגריס?

[הם נעצרים ליד חנות לבני נשים. ניסו מתכופף על-מנת לקשור את
שרוכי האולסטאר האדומות שלו. תוך כדי קשירה הוא שולח מבטים
לעבר הבובות בחלון הראווה. נועם מקפיד לעמוד עם גבו לחנות. הוא
מסיר את משקפיו, ונושף לעברם, כאילו דואג לנקותם. אחר-כך הוא
מביט בהשתקפות הבובות בזגוגיות המשקפיים].

נועם: נו, גאון של אמא, כבר חשבת במה להאכיל את הטיגריס?
ניסו: איילות.
נועם: איילות?
ניסו: בלילות.
נועם: בלילות?
ניסו: איילות.
נועם: ומהיכן יגיעו האיילות?
ניסו: בדוגרי לא מתאים לך כאלה שאלות למה שאיילות זה ידוע
מסתובבות בלילות, אני גם מסתובב בלילות מביא לטיגריס איילות.
נועם: בלילות?
ניסו: בלילות.
נועם: איילות?

[ניסו מזדקף, מעיף מבט אחרון אל בובה שרק חוטיני מנומר
לעורה].

ניסו: מה נתקעת לי פתאום?

[נועם שולח גם הוא מבט אחרון אל ישבן הפוליתילן המושלם].

נועם: צודק, בוא נמשיך.

[הם צועדים במשעולי הקניון, חולפים על פני מזרקת מים שמנגנת
גירסת דאנס של 'הבה, נגילה הבה, נגילה הבה, נגילה נרננה. הבה,
נגילה הבה' ומשפריצה מים נטולי חמצן אחת לחמש דקות]

ניסו: בוינה, אתה קולט על איזה שטויות אנשים מעיפים כספים?
נועם: מה?
ניסו [מצביע לעבר חנות "טבע האדם - מוצרי בריאות לגוף ולנפש"]:
איזה חרטאוואלים, אה?
נועם: אני דווקא תומך בגישה בריאה ומאוזנת יותר לחיים.
ניסו: בחייאת קיקו, בני האדם מקיפים את עצמם אספלט, בטון
וזיפזיף, משחיתים כל חלקת אדמה טובה, מרעילים את מי השתייה
היקרים, הופכים את חיק הטבע לבור שופכין מזוהם, צובעים את
הכחול והירוק בחום-אפור מדכדך... [קופץ על דוכן של מפעל הפיס
ומניף ידיו אל-על]: למעשה, האנושות מעמידה בספק את קיומו
העתידי של כדור הארץ, ואת יכולתו לספק את צרכיהם של הדורות
הבאים! [יורד מהדוכן] וגם שהם יוצאים לטיולים אז הם מסתגרים
בג'יפים מפונפנים ומשאירים מאחורה קופסאות שימורים של תירס
ושקיות במבה שאחרי זה הציפורים נתפס להם הראש בתוך השקית ואז
הן נחנקות ולא מצייצות יותר. [קופץ על דוכן שמציע אבנים טובות
וקריסטלים מוארים, ומכריז בפאתוס:] "אם ציפורים אינן שרות -
המוות פה מולך!" [יורד מהדוכן] והכי קטע שבסוף, בשביל להרגיש
חיבור לטבע, הבני-אדם קונים סטייק אצות פלוס חטיפי גרניום פלוס
ויטמינים אורגניים, וככה הם מרגישים שהם חיים בהרמוניה עם הטבע
שבעצם זותי אשלייה עם השלכות אקולוגיות מאד מאד חמורות!
נועם: זה אתה ניסו, או שמא בלעת קומוניקט שהוציאה דוברת תנועת
הירוקים?

[ניסו מנשק את מוכרת הצ'אקרות (שאגב, דומה דמיון מפתיע לנטע
חוטר מ"במה חדשה"), ואז עונד לידה השמאלית צמיד עשוי
חרוזי-חשק. הוא ונועם ממשיכים לחדור אל עומק הקניון]

ניסו: קומוניקט? [מגחך] אתה נועמיקו מתאים לך שתבלע קומוניקטים
אבל אני ניסו אכלתי את הדוברת.
נועם: באמת?
ניסו: נשבע לך בספר הג'ונגל שהיא הדוברת הייתה טעימה אפילו
שהיא זירזרה יותר מדי וגם הייתה לה צורה של חסה אבל המגע קסם
של ניסו עבד שעה נוספת.

[הם מגיעים לחנות החיות, ונכנסים פנימה. מוכר גבה קומה ושחור
שיער מגיח לפתע מאחורי דלפק עמוס צבים וצפרדעים]

ניסו [למוכר]: אה, מה קורה?
נועם [למוכר]: צהריים טובים.
המוכר: שלום רב וברוכים הבאים ל'חוות החיות', החנות שתגשים את
כל חלומותיכם ותספק לכם חיה שהיא חוויה, חוויה שהיא חבר.
מימינכם כלובי האוגרים, הצ'ינצ'ילות והשרקנים, משמאל יונקים
דו-רגליים ומעליכם - אם תרימו לרגע מבט - ציפורים מסתובבות.
נועם: ציפורים מסתובבות?
ניסו: שמח פה, מה?
מוכר: חוות החיות ידועה בטיפול המסור שהיא מעניקה לבעלי החיים,
ובאיכות המטופחת של מוצריה.
ניסו: רק למה אתה קורא לזה חווה למה? כולה ארבע מטר על ארבע,
גג.
מוכר: אל תתן למרחב הפיזי המצומצם להגביל את דמיונך, בחור
צעיר.
ניסו: אל תתן לי סיבה לתת לך וואחד צ'ארקה, בחור מוזר.
מוכר: כיצד אוכל לעזור לכם?
ניסו: אנחנו באנו לקנות טיגריס.
מוכר: טיגריס?
ניסו: טיגריס.
מוכר [מביט בנועם, כמו מקווה למצוא ישועה]: אתם מעוניינים
לרכוש טיגריס?
ניסו: למה אתה מדבר אתי לשון רבים שאני אמרתי לך תביא לנו
טיגריס אז תביא לנו טיגריס וזה. ברור?

[חתולה שחורה מגיחה מאחורי הדלפק ומתחככת ברגלו של ניסו]

ניסו: יאללה חבובי אני אין לי פה את כל היום, אתה מביא לי
הטיגריס או שלא?
מוכר: פריט זה אזל זמנית מהמלאי. אפשר לעניין אתכם בשרקן?
ניסו: מה זה?
מוכר: השרקן - או בשמו המדעי "קביה" - הנו בעל חיים ממשפחת
המכרסמים, שמתאים במיוחד לגידול ביתי חם ואוהב. אורכו כ-30 ס"מ
ומשקלו כקילוגרם אחד. חי בממוצע חמש שנים וניזון מאספסת,
ברוקולי, כרובית ותפוזים. השרקנים מגיעים לבגרות מינית כבר
בגיל 5-6 שבועות, ואוהבים מאד להתרוצץ בבית, כמובן תחת השגחה.
[דופק על הדלפק] והיום במבצע: שלם עשרים ותשעה שקלים ותשעים
אגורות בלבד וקבל במתנה כלוב חשמלי צבעוני פלוס גלגל הפתעות.
ניסו: איזה הפתעות עשית לנו בגלגל הפתעות?
מוכר [מחייך]: ברגע שהשרקן מסובב את הגלגל, הגלגל משמיע מבחר
משיריה של ירדנה ארזי - והשרקן מצטרף בשריקות.
נועם: אתה רציני?

[המוכר מניח, בעדינות, שרקן שחור-לבן על הגלגל ונותן לו דחיפה
קלה. מהכלוב בוקעת שירתה של ירדנה ארזי, מלווה בשריקות דקות:
"יש ונדמה הזכרונות אך הבל / כי ערפל קורן עוטף לאט / מחוז
העבר, האושר והסבל / כאב הפצעים ונחת המקלט / הלא חלום..."]

ניסו: טוב טוב, כבה את זה לפני שאני מנחית עליך איזה ערפל אתה
מפסיק לחלום שבועיים.

[המוכר ממהר לעצור את הגלגל]

ניסו: בשביל מה זה טוב הירדנה ארזי הזה עכשיו?
מוכר: מחקרים גילו שזמרתה של ירדנה ארזי משפיעה באופן חיובי
ביותר על שרקנים, הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה השכלית.
[מנמיך את קולו] יש האומרים ששירים מסויימים אף מעוררים את
השרקנים מהבחינה המינית.
ניסו: תגיד קיקו, אני נראה לך אחד עושה מושי-מושי עם שרקנים?
מוכר [מצחקק]: אוי, טיפשון, לא התכוונתי אלייך... בסך-הכל
ניסיתי לרמוז שאולי כדאי לרכוש בת-זוג לשרקן.
ניסו: עוד פעם אחת אתה קורא לי טיפשון וזה אני מעיף עליך
חתולה.

[החתולה השחורה רוטנת בכעס, ונעלמת מאחורי כלוב הקופים].

ניסו: אל תדאגי קיצי, סתם זה היה, זה היה צורת דיבור.
מוכר: אתה חייב ללמוד לשלוט בעצמך. [פונה לנועם] הוא תמיד
כל-כך כעוס?
ניסו: אל תגיד לי כעוס ואל תביא לי מנחוס ואל תקרא לי טיפשון
ואל תביא לי חרדון. ברור?

[חרדון קשיש שמשתזף בנחת על כתם שמש זוקף ראש. הוא מתחיל לנפנף
את זנבו במחאה, ונועץ עיניים זועמות ניסו]

ניסו [לעבר החרדון]: בלי שטויות, אה? [פונה למוכר] תגיד, יש לך
את המבצע של העשרים ותשע גם בדגמים אחרים?
מוכר: באילו דגמים אדוני מעוניין?
ניסו: אולי במקום של ירדנה ארזי תעשה כלוב שעושה מיכל
אמדורסקי?
מוכר: צר לי, אך מעודי לא נתקלתי בשם זה.
ניסו: מיכל אמדורסקי היא כולם שמעו עליה למה שהיא מפורסמת ורק
האדון מוכר לא שמע עליה שזה מאד מוזר וגם מעורר איך אומרים?
חשדות.
נועם [בלעג]: נו, מסתבר שלא כולם מכירים את הזמרת המדופלמת.
מוכר: האם היא בתו של בני אמדורסקי?
ניסו: בדוגרי אתה נראה לי שאתה קצת מג'ופף אז בשביל למנוע את
האי-נעימויות אני ניסו הולך להגיד לנועמיקו תשלוף את הכרטיס
אשראי בשביל שהוא המוכר יראה שאנחנו רציניים ואז אתה המוכר
תגיד לנו אוי אתם רציניים אני עכשיו הולך להביא לכם הטיגריס.
מוכר: פריט זה אזל זמנית מהמלאי.
ניסו: מתי יגיע משלוח חדש?
מוכר: כרגע אין באפשרותי להתחייב על מועד אספקה.
נועם: אולי בכל-זאת ניקח חתולה?

[ניסו מביט בנועם, אחר-כך במוכר, ואז בקיצי, ואז שוב בנועם,
חזרה למוכר, גיחת עיניים מפתיעה לעבר נועם, קיצי, מוכר, קיצי,
נועם, קיצי, מוכר]

ניסו: יאללה, תארוז לי את קיצי.

[החתולה השחורה מביטה במוכר בתחינה אילמת. הוא מתנצל ללא מלים.
קיצי סולחת לו. היא מבינה שנגזר עליה לנטוש את חיי הזוהר בחוות
החיות לטובת רביצה חסרת משמעות על הספה בעלת הכיסוי המנומר
בדירתם של נועם וניסו. היא קופצת על הדלפק, ומגרגרת לקראת
ניסו].

נועם: איזה מאמי, אה?
ניסו: וואלה קיצי, שבועיים אצלי את מזמרת כל הרפרטואר של מיכל
אמדורסקי. [מלטף את ראשה של החתולה] אני ניסו הולך לעשות ממך
ליידי-ליידי.

[הם יוצאים מהחנות. ממערכת הכריזה של הקניון בוקע קולה של מיכל
אמדורסקי: "תפרוק את הנשק, חייל שלי / תפרוק אותו לתוך גופי /
כדור מתכת מזהב / תפרוק אותו חזק עכשיו"].

ניסו: חזק, בחיי שחזק. [נוקש בעדינות על מצחה של החתולה]
תקשיבי טוב קיצי... שימי לב למוזיקה פלוס שימי לב למלים למה את
הולכת להיות המיכל אמדורסקי של החתוליטות.

קיצי: מיאווווווווווווווווווווווו.