[סיפור זה יתרחש בחדר הלבשה, מאחורי הקלעים של תכנית טלוויזיה
מצליחה. שמה של התכנית יישאר חסוי, מסיבות מובנות. בטרם ניגש
אל סיפור המעשה, הנה פרולוג קצר, המתרחש במונית, וממנו ניתן
יהיה להבין כיצד הגיעו נועם וניסו - הלא הם האחים גרין! - אל
תכנית הטלוויזיה המצליחה].

ניסו: באמ'שלי נועמיקו יש לי עכשיו דה-ז'ה-וו למה המלים של
הקריין הזכירו לי בחוריטה אבל אני לא זוכר בדיוק מי.
נועם: נסה להתרכז.
ניסו: מנסה, מנסה, אבל הריכוז הוא בורח ממני והלאה.
נועם: נסה לשחזר, איזו מלה של הקריין יצרה אצלך את תחושת
הדה-ז'ה-וו?
ניסו: המלה הנכונה היא פרולוג שעכשיו אני גם זוכר מאיפה אני
מכיר את המלה שהיא הייתה בתגובה של עינת בר-כוכבא הכפרה איפה
שהסיפור של ההופעה שלנו, ועכשיו אני גם זוכר שאני ניסו מאד
אוהב את עינת בר-כוכבא הכפרה וגם אותך נועמיקו אני מאד אוהב
למה שאתה יודע להביא לי את הריכוז.
נועם: ניסו, כזכור לך הערב אנחנו מנסים, בכוחות משותפים, לנתח
את כשלון המופע שלנו.
ניסו: אז עכשיו אני באמת זוכר בשביל שאתה נועמיקו עזרת לי
למצוא את פוקוס.
נועם: הרגע חוויתי גם אני דה-ז'ה-וו.
ניסו: זה למה עשיתי הומאז' עם כבוד לסיפור שהשם שלו הוא למצוא
את פוקוס, מאת שי יודע.
נועם: יפה, ניסו... ובאשר לכשלון המופע שלנו, האם יש בפיך
מסקנות ראשוניות?
ניסו: כן.
נועם: והן?
ניסו: שזה היה קקה הופעה, בשביל זה בא הכשלון.
נועם: אני אשמח אם תספק מסקנות מעט יותר מעמיקות.
ניסו: תגיד, לאן אנחנו נוסעים לאן?
נועם: לחתונה של יערה.
ניסו: יערה שהיא הבת של הדודה סמדי?
נועם: כן.
ניסו: אני לא רוצה לנסוע לחתונה של יערה למה היא, סמדי, כן?
תמיד אומרת לי אוי ניסו הגיע זמנך להקים משפחה בישראל וזה.
נועם: חוששתני שאין לנו ברירה.
ניסו: אז אני ניסו אומר תמיד שיש דרך אחרת כמו שהמופע שלנו הוא
נכשל אז עכשיו בשביל השינוי נבוא לטלוויזיה למה שמה אתה ואני
לא צריכים לדאוג שיבוא הקהל.
נועם: אי אפשר סתם כך להגיע לטלוויזיה.
ניסו: אפשר אפשר, כולם עושים את זה.
נועם: אתה ודאי מתכוון להופעה בטלוויזיה כחלק מהקהל באחת
התכניות.
ניסו: באמ'שלי נועמיקו אני לא מבין למה אתה אומר לי אתה ודאי
מתכוון להופעה בטלוויזיה כחלק מהקהל למה אני בכלל מתכוון
שאנחנו נופיע בטלוויזיה בתור המופיעים, שזה כולם עכשיו עושים.
נועם: ואנחנו נבצע את המופע שלנו?
ניסו: המופע שלנו הוא לא מופע שטוב בשביל טלוויזיה אבל אין
מקום לדאגה למה שמה בטלוויזיה הקהל כבר בא לבד, ואז אנחנו נעשה
מה שהם ההפקה יגידו לנו לעשות והקהל הם ימחאו כפיים למה יש איש
אחד כמו שדובי ואן-רוייזר אמר לי שהוא אומר לקהל למחוא כפיים
אז הם הקהל מוחאים כפיים.
נועם: אני אחשוב על הרעיון... בכל אופן, כרגע פנינו מועדות
לחתונתה של יערה, ולשיחה הלבבית בינך לבין הדודה סמדר.
ניסו: אל תגיד לי חתונתה ואל תביא לי הקנטה [פונה לנהג] יאללה
טקסי שים גז לטלוויזיה!

[וכעת, סיפור המעשה עצמו. כזכור, הוא מתרחש בחדר הלבשה של
תכנית טלוויזיה מצליחה, שאת שמה לא אחשוף, מסיבות מובנות. ניסו
ונועם - הלא הם האחים גרין! - ירדו מהבמה לפני דקות אחדות. כעת
הם יושבים על כורסאות זמש מהודרות. נועם לבוש טוקסידו, ניסו
עירום].

נועם: זה ממש כאב, אה?
ניסו: מה כאב?
נועם: בוינה אחי, היא ממש שיפדה אותנו... המכשפה הזו פשוט
שיפדה אותנו.
ניסו: שיפדה?
נועם: איזו ביקורת, מעולם לא ספגתי ביקורת כל-כך שלילית.

[ניסו מניד ראשו באמפתיה. ידו מהנהנת את איבר מינו].

נועם [מחקה את קולה של ריקי גלל, לא בלי כישרון]: "ביצוע
חיוור, חסר אופי... המשחק המקדים קצר מדי... זווית החדירה לא
מדוייקת... לא השכיל לשלב את לשונו במהלך הקטע... התמקד יתר על
המידה בפטמות..." [חוזר לקולו הרגיל]: עדיין קשה לי להאמין
שנטלתי חלק במופע האימים הזה!
ניסו: בדוגרי באמת פישלת.
נועם: גם אתה לא הברקת, בלשון המעטה.
ניסו [מלטף את ביטנו]: הייתי מדהים... מה קרה לך, אני ניסו
הייתי מדהים.
נועם: התכווצה לך הזיקפה באמצע האקט!
ניסו: עליתי לשלב הבא או שלא עליתי לשלב הבא?

[נועם מהרהר זמן-מה תוך כדי שליחת הצצות חפוזות לעבר מפשעתו של
ניסו].

ניסו: העיקר שעליתי לשלב הבא שזה מה שחשוב.
נועם: אני לא מבין. אולי תואיל בטובך להסביר לי? אנחנו הרי
דומים, ושנינו נכשלנו... למה הקהל החזיר דווקא אותך?
ניסו: בשביל שהייתה לי ילדות טראגית, זה למה, יא עמה.

[נועם מגחך].

ניסו: מה אתה צוחק? אני לא כמוך ילד שמנת, אני סבלתי הרבה
סבלתי.
נועם: סבלת?! הרי גדלנו יחד!

[ניסו מביט בו בתמהון].

נועם: גדלנו יחד באותו החדר! יחד השקפנו בלילות אל הירח וחלמנו
לכבוש את ברודווי... יחד השקפנו על רויטל שמעוני וניתחנו את
התפתחות החזה שלה... [הוא מהנהן, מנסה לשכנע את עצמו] על מה
אתה מדבר? גדלנו יחד!
ניסו: בסדר בסדר, אבל כמו שאומרים אז אתה חושף טפח ומחביא
טפחיים כן? שאתה לא מספר את הסיפור שבבר-מצווה הפרידו בינינו
ואתה שלחו אותך למשפחה של יהלומנים מליאנים כבדים בצפון
תל-אביב, ואני... אני עפתי על איזה עיירת פיצוח.
נועם: אומרים פיתוח.
ניסו: איזה פיתוח? שום דבר לא פיתחו שם מאז הימים שהיה
בן-גוריון וזה. הרבה חרא אכלתי שמה. אתה יודע שהיו מלא שנים,
ועוד שנים ארוכות, לא סתם, שאני ניסו אכלתי רק דשא וזיפזיף?
נועם: זיפזיף?
ניסו: בחגים היו מפנקים אותנו.
נועם: בחיי שאתה דפוק, ניסו.
ניסו: בטח שאני דפוק, אני דפוק כמו... אני דפוק! אני דפוק כמו
תוף מרים בחגיגות של החציית-ים-סוף בזמנו של התנ"ך ובשביל שאני
דפוק אז אני ניסו הולך לעשות מושי-מושי עם ריקי גלל ואתה
נועמיקו הולך לעשות ביד.
נועם: הפסקתי לאונן בגיל שש עשרה.
ניסו: באמת?
נועם: כן, באמת...
ניסו: לא ידעתי.

[נועם נאנח].

ניסו: יש לנו נראה לי הרבה חומרים להשלים עם כל השנים האלה
שהיינו פרודים ועכשיו מה שחשוב זה שאתה ואני נלך שנינו לקניון
בשביל לעשות לנו יום כיף וגם ככה נכיר אתה אותי ואני אותך אבל
אחרי המושי-מושי, לא עכשיו.
נועם [בלעג]: בהצלחה, ניסו. אני מאחל לך שתזכה. אני מאחל לך
שתזכה להצלחה מסחררת, ומקווה כי זיקפתך לא תידלדל פעם נוספת.

[ניסו מעיף מבט מודאג לאיזור חלציו.
משתררת שתיקה.
שתיקה ממושכת.
שתיקה ממושכת מדי.
יאללה, תגידו כבר משהו, אי אפשר לגמור ככה!].

ניסו: רוצה לבוא איתי לריקי?
נועם: אחרי ההדחה המבזה אני מעדיף להימנע מחברתה של אותה אשה
רעה.
ניסו: למה שאלתי אותך למה? שאלתי אותו.
[שאלת אותי?]
ניסו: אותך אותך, למה שנועם חננה צמרת בשביל זה עדיף אתה
תבוא... אתה... אתה נראה לי אחד יודע להביא ביצוע. מתאים לך?
[סבבה].