אלי אור / פרחים של פלסטיק |
את נימי דמעותי
פרשתי שתי-וערב
ואביט נכלם -
התקח ?
שלי הוא ! מונח לראווה
אפל וקודר ועזוב.
בחצי המחיר אשווע למכור
את דם מחצבתי הכתוב.
עת השקיעה,
אאסוף את ספר שירי הישן,
ואחזור לביתי, ואזיל עוד דמעה,
את לחמי -
הנכרי לא נתן.
אני שבחרתי לטעת שירים,
אני שטיפחתי אותם,
אני שאשוב ואמכור בשווקים -
לזרים -
פרחי פלסטיק בצבע הדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|