"אתה הולך למות היום", קסנדרה אמרה בביטחון רב לאחיה פאריס
בזמן ארוחת הבוקר. היא לגמה ברוגע מהקפה שלה והביטה בפניו, כדי
למדוד את תגובתו.

הוא צחק.

"עוד אחת מה-'נבואות השחורות' שלך?" הוא שאל בזלזול. הוא הדגיש
את נקודתו עם הכף שלו שהייתה גדושה בקורנפלקס וחלב, ופיזר אותם
על השולחן. "אין לי כוח לזה הבוקר."

"אתה יודע שכל הנבואות שלי התגשמו עד עכשיו!" קסנדרה אמרה
ברוגז, שונאת כשמטילים במתנה שלה ספק.

"אז מה קורה? איך אני מת, למה..." פאריס ניסה להיות סבלני עם
המשחק הזה. הוא התמתח לאחור ושילב ידיים, ממתין.

"מישהו קרוב אליך יבגוד בך," היא הזהירה בלחש והביטה סביב כדי
לוודא שאף אחד לא מקשיב לשיחתם. פאריס גילגל את עיניו.

"את יכולה להיות יותר מעורפלת?" הוא שאל בציניות. הוא אף פעם
לא לקח אותה ברצינות גמורה מדי ואתה כל "העל טבעי" הזה שלה.

העיניים שלה השחירו טיפה.

"אתה יכול לשנות את גזר הדין, אתה יודע" היא לחשה כרז גמור.
"אתה לא שם לב לדברים שקורים סביבך- אבל אם תשנה את היחס שלך
אל המישהו הזה..." היא משכה בכתפיה.

"עד סוף היום?" הוא שאל בקלילות, בזמן שזרק את כליו לכיור. "יש
אנשים שמנסים כל החיים להשתנות, בלי הרבה הצלחה. אני חושב שאקח
את הסיכון," הוא חייך בביטול והלך.

קסנדרה קמה באיטיות ולקחה את המטלית הכחולה כדי לנקות את הבלגן
שלו. היא פינתה את הכלים של שניהם למדיח והנידה בראשה בתסכול.
היא מנסה להציל את חייו והוא לא מתייחס אליה... למה היא מבזבזת
את הזמן שלה עליו?

במשך כל היום היא ניסתה לחשוב על מי יכול היה להרוג אותו. יש
לו הרבה חברים- הבחור פופולארי, אבל יש לו גם אויבים. הוא ניסה
לגנוב לאיזה אחד מבית הספר את החברה שלו- אולי הוא? הוא, הוא
לא קרוב אליו מספיק. החבר הכי טוב שלו מילדות- איך קוראים לו?-
שהוא נטש כשנהיה מקובל?

היא עדיין לא הצליחה למצוא מישהו כשפאריס חזר בערב. היא לא
ראתה אותו כל היום ודאגה לו.

"אני בסדר גמור!" הוא אמר קצת בכעס. "אני חי ונושם, לא הרגו
אותי- רואה?" הוא הסתובב סביב עצמו כדי שתראה במו עיניה. היא
הנהנה בראשה והוא התיישב על הכורסה בעייפות והדליק את
הטלוויזיה. "בא לך להביא לי משהו לשתות? אני צמא, לא שתיתי כל
היום." היא הלכה למטבח ושאלה בקול:

"איפה היית היום שחזרת כל כך מאוחר?" היא מזגה לו את הנקטר שלו
וחיכתה שיענה לה.

"סתם, יצאתי עם חברים," הוא אמר, שקוע בטלוויזיה. הוא אף פעם
לא דיבר הרבה, לפחות לא איתה.

"ושום דבר מיוחד לא קרה היום?" היא שאלה בכובד ראש.
"דווקא קרה משהו מוזר," הוא אמר כשהיא חזרה עם המשקה שלו.
"הנבואה שלך כמעט התגשמה." הוא הנהן ברצינות למבט המופתע שלה.
"כן, כמעט והאמנתי לשטויות שלך היום." הוא סיים את המשקה שלו
בלגימה אחת. היא התיישבה מולו ובדקה מה השעה.

"מה קרה?"

"אני הלכתי לקניון עם חברים והיה סבבה והכל. כשעמדנו לחזור
לאוטו- הותקפתי." כשהוא ראה את המבט המשתאה שלה הוא מיהר
להוסיף: "אני בסדר, לא קרה לי כלום. סתם איזה אחד שקרעתי אותו
לגזרים פעם ורצה עוד מכות. חושב את עצמו, בטוח שאי אפשר לגעת
בו- וזה העקב אכילס שלו." הוא הרים את הכוס שלו בבקשה לעוד
והיא הלכה שוב למטבח.

"אבל את רואה- אני לא מת, אני חי לגמרי וה"נבואות" שלך הן לא
משהו," הוא בלע רוק והרגיש שהגרון שלו יבש. הוא השתעל כמה
פעמים.

"אתה בסדר?" היא שאלה כשחזרה עם כוס מים, שהוא בלע בן הרף.

"משהו נתקע לי בגרון," הוא מלמל והמשיך להשתעל. "בטח גם
התייבשתי." היא טפחה לו על הגב, אבל השיעולים נעשו תכופים יותר
ויותר. הפרצוף שלו האדים ועוויתיות אחזו בגופו. היא הביטה
בחוסר אונים איך שהוא מתפתל על הרצפה ולבסוף מתמוטט. היא נשענה
מעליו וחיפשה דופק, בדקה אם הוא נושם- אך לשווא.

וא מת.

היא הביטה בשעון וראתה שהשעה מאוחרת- כמעט חצות- והתקשרה למוקד
חירום. היא נלחמה בזווית הפה שלה שאיימה להתעוות כלפי מעלה.
הנבואה שלה התגשמה. כמו תמיד הגורל והצדק ביקום תמיד משיגים
אותך בסופו של דבר.

אפילו אם צריך לעזור להם קצת.